העולם כולו מדבר על ההתחממות הגלובלית, אשר בין היתר גורמת לעליית מפלס פני הים. ואנו בישראל במשך כשני עשורים פשוט התעלמנו מהבעיה. כאילו המסת הקרחונים היא אך ורק בעיה של דובי הקוטב. אך כיום איננו יכולים להתעלם עוד מהבעיה.
גם בישראל מבינים כי הסכנה אמתית ויש להיערך לכך. אך כמובן, כמו גם במדינות רבות בעולם, אנו לא ממש עושים שום דבר. קיבענו את התלות שלנו בדלקים פחמניים לעוד חמישים שנה עם מאגרי הגז, ובכך לא עשינו שום דבר לצמצם את פליטת גזי החממה בעולם. ועל תכניות לערי החוף שעומדות לספוג את הפגיעה המידית אין מה לדבר.
אך עדיף להתעורר מאוחר מאשר לעולם לא להתעורר. לאחרונה גורמים שונים בישראל מבינים כי זו כבר אינה בעיה של הדורות הבאים ולא ניתן להמשיך לגלגל אחריות. למשל במשרד הביטחון והצבא מתחילים לחשוב על העתיד של המתקנים הביטחוניים שלחופי הארץ. וגם מנהל התכנון והבנייה הבין שלא ניתן להתעלם מהבעיה ויש להתחיל לקחת אותה בחשבון.
קו המים יעלה או לא?
שתבינו, איננו מדברים על תסריט עתידי שאולי יקרה או לא יקרה – קו המים עולה באופן מתמיד, אנו רואים זאת שנה אחר שנה; על כך אין ויכוח. אך עד עכשיו לא הוצג שום מודל בישראל הבוחן את ההשפעות הצפויות.
למזלנו לאחרונה ראש מנהל התכנון החליט להזמין מודל כזה מהמכון לחקר ימים ואגמים. זוהי לא רק סוגיית נדל“ן, זוהי גם סוגיה ביטחונית. בין היתר העליה של מפלס מי הים מסכנת את מתקני התפלת המים של ישראל.
כמה זמן יש לנו?
מדינת ישראל חייבת להתחיל לקחת את הנושא ברצינות, ובזמן הקרוב המשרד להגנת הסביבה צפוי לעדכן את כל הגורמים הממשלתיים כי עליה להתכונן בעליית פני הים במטר אחד עד לשנת 2050.
וכן, תל אביב צריכה לדאוג מאוד מהשינויים האקלימיים והעלייה במפלס פני הים. העיר תל אביב נמצאת בגובה פני הים וקו החוף של תל אביב נושק לעיר. כך שלא רחוק היום שבו גלי הים יכו על הכביש שלאורך הים. דבר שיהיה לו מחיר כלכלי גדול.