מתכווןלמה שאני כותב
חיים דיגיטליים

למה שקרים על ישראל זוכים לכל כך הרבה קליקים, ומה כדאי לבדוק לפני שמשתפים

זעם יכול לתת לטענה שקרית קהל נוסף. לפני שמשתפים, בודקים את המקור, את התאריך ואת הראיות, גם כשהפוסט תואם את הדעות שלנו.

טלפון עם פיד כללי של רשת חברתית, זכוכית מגדלת ודגל ישראל קטן על שולחן עץ.
איור שנוצר בבינה מלאכותית וממחיש בדיקת טענות ברשת לפני שיתוף.איור להמחשה שנוצר בבינה מלאכותית.

שקרים על ישראל מושכים קליקים. הקליקים האלה מעניקים למפיציהם קהל, ובינתיים הקוראים צריכים לעשות סדר בין האשמות, ויכוחים ותיקונים.

הבעיה מתחילה ברגע יומיומי: פותחים את הטלפון, נתקלים בפוסט מקומם ומתלבטים אם לשתף. טענה יכולה לעורר תגובה עוד לפני שבדקנו מה המקור שלה. התגובה הזאת היא חלק ממה שהופך אותה לבעלת ערך עבור מי שפרסם אותה.

כשגרוק (Grok) התבקש להשוות בין דיווח עובדתי על ישראל ברשת X לבין טענות סנסציוניות, שלא אומתו ולא הוכחו, הוא העריך שהטענות מהסוג השני עשויות לצבור פי 5 עד 20 צפיות, ולעיתים פי 50 ויותר כשפוסט הופך לוויראלי. אלה הערכות של בינה מלאכותית, ולא נתוני מעורבות שאומתו באופן עצמאי.

ההשוואה ממחישה את התמריץ: שקר יכול לקבל פי 10 מתשומת הלב שמקבלת האמת. מבחינת הקוראים, השאלה המעשית היא איך להימנע מלעזור לו להתפשט.

האשמה נותנת לאנשים משהו להגיב עליו

דיווח עובדתי עשוי לדרוש הסבר על מה שקרה, מי מסר את המידע ואילו פרטים עדיין אינם ברורים. האשמה מקוממת יכולה להיכנס למשפט אחד.

כך קל לקלוט אותה וקל להעביר אותה הלאה. מישהו מסכים ומשתף. מישהו אחר כועס ומגיב. אדם שלישי שולח אותה לקבוצה כדי לשאול אם היא נכונה.

הכוונות מאחורי התגובות שונות, אבל כל אחת מהן יכולה לחשוף אדם נוסף להאשמה. גם מי שמנסה להפריך שקר עלול להביא אותו לידיעתם של קוראים שלא נתקלו בו קודם.

בינתיים, מי שפרסם את הטענה כבר זכה בתשומת לב. הבירור של מה שבאמת קרה הופך לעבודה של מישהו אחר.

מספר הצפיות לא מוכיח שמשהו אכן קרה

פוסט עם מאות אלפי צפיות עשוי להיראות משמעותי. המספר מלמד שהוא משך תשומת לב. הוא לא מלמד אם התמונה עדכנית, אם התרגום מדויק או אם יש ראיות שתומכות בהאשמה.

ההבחנה הזאת חשובה כשכמה חשבונות חוזרים על אותה טענה. לפני שמתייחסים לחזרה הזאת כאל אישור, כדאי לבדוק אם לכל חשבון יש ראיות משלו, או שכולם מפנים לאותו פוסט מקורי.

עשרה חשבונות שחוזרים על האשמה ללא ביסוס אינם עשרה מקורות עצמאיים.

כך גם בצילומי מסך. צילום מסך יכול לשמר דברים שמישהו כתב, אבל בלי הפוסט המקורי עלולים להיעדר ממנו התאריך, הדיון שסביבו או תיקון שפורסם בהמשך. לפעמים הדבר המועיל ביותר שאפשר לחפש הוא פשוט המקור שכולם דילגו עליו.

לפני שמשתפים, עושים שלוש בדיקות קצרות

אין צורך לחקור כל פוסט שמופיע בפיד. אבל כששוקלים להעביר פוסט הלאה, כמה בדיקות יכולות לעזור.

מוצאים את המקור. נכנסים לקישור, פותחים את ההודעה המלאה או מחפשים את ההעלאה המקורית. אם הפוסט מעלה האשמה חמורה בלי להציג ראיות שאפשר לבדוק את מקורן, יש סיבה לעצור לרגע.

בודקים את התאריך ואת ההקשר. האם החומר אכן קשור לאירוע המתואר? האם הסרטון המלא תומך בכיתוב שצורף אליו? גם תמונה אמיתית יכולה להופיע לצד הסבר שקרי.

מפרידים בין הראיות לניסוח. בודקים מה אפשר לקבוע על סמך החומר, ומשווים זאת לטענה שפורסמה. ניסוח נחרץ לא משלים ראיות חסרות.

הבדיקות האלה חשובות באותה מידה גם כשפוסט תואם את הדעות שלנו. הסכמה יכולה לגרום לטענה להישמע משכנעת, אבל היא אינה הוכחה לנכונותה.

מתקנים טענה שקרית בלי להפוך אותה למוקד תשומת הלב

יש שקרים שראויים לתגובה ישירה. כשמשיבים להם, כדאי לפתוח במידע המאומת ולתת לקוראים מקור שיוכלו לבדוק בעצמם.

מסבירים מה בדיוק שגוי. אם הסרטון צולם בתאריך אחר, מציגים זאת. אם הציטוט נקטע, משלימים את ההקשר הרלוונטי. תיקון ברור נותן לקוראים משהו שאפשר להיעזר בו, מעבר לעוד חילופי דברים כועסים.

כדאי לחשוב אם באמת צריך לחזור על ההאשמה במלואה. ייתכן שאפשר להסביר מה שקרי בה ולהציג את הראיות בלי לשתף את הניסוחים או התמונות שמעוררים את הזעם הרב ביותר.

התמריץ הבסיסי נשאר: יותר זעם יכול להביא יותר קליקים, ולתת למי שמפיצים שקרים על ישראל סיבה להמשיך.

לקוראים יש אפשרות לבחור ברגע שהמעגל הזה מגיע למסך שלהם. לפני שנותנים להאשמה קהל נוסף, כדאי לבדוק אם יש סיבה לתת בה אמון.

לכל הכתבות ←

ממשיכים באותו נושא

התאמות נגישות

התאימו את תצוגת האתר לנוחות הקריאה שלכם.

גודל טקסט 100%

הבחירות נשמרות בדפדפן הזה. אפשר גם להגדיל את העמוד באמצעות כלי הזום של הדפדפן.