הדרך השלישית והפס הרחב: מה מתכננת נציבות התקשורת בארה"ב?

הבוקר פרסמתי את המאמר הזה ב-ynet, לפניכם גירסה מורחבת ומשופרת, למיטיבי קרוא…

נציבות התקשורת הפדרלית, הגוף האמון בארצות הברית על פיקוח של תדרים, תקשורת וכל הקשור בכך, בימים האחרונים מעורר סערות ומהומות בארצם של בני החירות ובית האמיצים.

סערה אחת, קשורה לתוכנית הפס הרחב הלאומית שהנציבות הציגה השבוע, והסערה השניה, אישור שנוי במחלוקת שניתן לתעשיית הקולנוע לחבל במכוון בציוד בידור ביתי, ולכבות מרחוק חלק מהשקעים בממיר הדיגיטלי – כדי למנוע העתקה של סרטים חדשים.

מעניין לראות ולבחון את היחס הקשה שמפגינה הנציבות כלפי חברות התקשורת והטלפוניה, לעומת היחס המלטף שזוכה לו מידיה תעשיית הסרטים. מדוע זה כך? מאחורי ההחלטות ישנם מאבקים ושיקולים רבי משקל. הנה מה שקורה שם מאחורי הקלעים.

למה מי זו ה-FCC?

נציבות התקשורת הפדרלית, מקבילה למעשה למשרד התקשורת הישראלי.

היא רשות עצמאית בארצות הברית, שתפקידה לפקח על כל תקשורת הרדיו, הטלוויזיה תשתיות אלחוט, טלפוניה וכבלים. היא הוקמה מכוח חוק התקשורת של 1934 – ומורכבת מחמישה נציבים, הממונים בידי הנשיא ומאושרים

נציבי ה-FCC, גנצ'אוסקי במרכז

על ידי הסנאט, לתקופת כהונה של חמש שנים. כפי שאתם כבר יכולים לנחש, אופן המינוי מכתיב זהות פוליטית – אך לא יותר משלושה נציבים יהיו חברים של אותה מפלגה.

תחת מועצת הנציבים, פועל מנגנון פקידותי גדול, שתפקידו הוא רישוי, פיקוח והסדרה של התקשורת בארצות הברית.

את הטון בנציבות נותן אחד מהנציבים הממונה ליושב הראש. יושב הראש הקודם, קווין מרטין, שכיהן שתי כהונות היה רפובליקני ואיש סגל של הנשיא בוש ודגל במינימום התערבות והסרת חסמי תעריפים. יושב הראש הנוכחי יוליוס גנצ'אוסקי, שהושבע לפני 11 חודשים, הוא יזם פרטי בתחום הטכנולוגיה – ומינוי של אובמה, שבהתאם למדיניות של ההנהלה החדשה בבית הלבן – מתכוון להתערב התערבות עמוקה בשוק תקשורת הנתונים בארצות הברית.

מחברים את אמריקה

ולגנצ'אוסקי מחכה הרבה עבודה. תשתית הפס הרחב של ארצות בתחילת המאה ה-21, היא בכי רע. אירופה ויפן עקפו אותה כבר ממזמן, מה שמשפיע על התחרותיות העסקית של המעצמה בשוק הגלובלי, וכמובן, בעל השפעות שליליות רבות אחרות על הכלכלה והחברה בארצות הברית.

באמריקה יש מיליוני אנשים שמחוברים לאינטרנט בחיבור חייגן (מדהים, הא?), או שאינם מחוברים לרשת כלל. לשם השוואה נומינלית: אחוז משקי הבית המחוברים לאינטרנט בפס רחב בישראל עומד על 76%, ובמדינות כמו שבדיה, הולנד ודנמרק, אחוז משקי הבית שעונים שם להגדרה חיבור פס רחב (גבוה משלנו), עומד על כשמונים אחוזים (איסלנד, אגב, היא המדינה המחוברת ביותר באירופה: 87 אחוזים).

ולכן, הציגה בשבוע שעבר נציבות התקשורת הפדרלית תוכנית אב לשיפור תשתית הפס הרחב שם, ולהפוך את האינטרנט נגישה לכל אמריקני – באמצעות שחרור טווחי ספקטרום לגישה אלחוטית (אזורי ספר רבים באמריקה הם הרריים וקשה לפרוס בהם תשתית מחווטת), שדרוג התשתית הקווית ותשתית הסלולר לתקשורת נתונים (תשתית הסלולר בארצות הברית, לעומת העולם, גם היא נחותה) והפניית סובסידיות ממשלתיות לטובת פיתוח התשתית (התוכנית מדברת על השקעת 15 מיליארד דולר בתשתית .בעשור הקרוב) - ולהבטיח לכל אמריקני חיבור של לפחות ארבעה מגהביט להורדה.

הנקודה העקרונית האחרונה בתוכנית, היא בניית המסגרת החוקית שתאפשר את היישום שלה. וכאן ספגה הנציבות בחודש שעבר סטירה רצינית:

בית המשפט הפדרלי, פסק בעתירה של חברת קומקאסט, חברת הכבלים הגדולה בארה"ב (שהיא גם הבעלים של NBC) – כי לנציבות אין סמכות לדרוש ממנה לקיים ניטרליות רשת (גישה שווה לכל השירותים ברשת שלה), ובעצם, שמט את השטיח מתחת לרגליה של כל התוכנית הגדולה – כי לנציבות אין סמכות לדרוש דרישות מספקיות התשתית והאינטרנט – בטח שלא למנוע מהן להציע גישה מועדפת על הרשת למי שמוכן לשלם על כך.

ב-FCC לא אהבו את זה, אך מצאו פתרון יצירתי: הם הכריזו שם על דרך ביניים, דרך שלישית, בשפתם – שתאזן בין פיקוח יתר מצד אחד, ותגן על הצרכנים ועל היוזמה החופשית מדורסנות תאגידי התקשורת מצד שני. הפתרון שהם מצאו ומרבים לחזור עליו, הוא ששוק תקשורת האינטרנט הוא שוק "מפוקח קלות", מעצם היותו מבוסס על שידור.

מה שאומרת הנציבות בעצם הוא: בסדר, בית המשפט לא מרשה לנו, אז לא נבוא בדרישות. אבל אנחנו כן נאכוף קומץ מתקנות חוק התקשורת – כדי לאפשר את התחרות ויזמות חופשית על בסיס הרשת (כמו שירותי VoIP, המתחרים בחברות הטלפוניה ופועלים על בסיס הרשת). לדידם, מעט פיקוח הוא האלטרנטיבה הנכונה מול "פיקוח יתר" ו"ללא פיקוח כלל" – והכרה שלממשלה יש תפקיד בקידום השוק. מוגבל, אבל קיים.

משטרת הסרטים באה אליכם הביתה

ומעניין לראות שבשעה שבעניינים שמפריעים לה לקדם את התוכנית הגדולה שלה, הנציבות נוקטת יד קשה, בעניינים אחרים דווקא טובת התאגידים עולה על זה של הצרכנים הפרטיים.

לפני שלושה ימים, הוציאה הנציבות אישור להתאחדות תעשיית הסרטים של אמריקה (MPAA), לכבות מרחוק יציאות אנלוגיות (חלק משקעי החיבור לטלוויזיה) בממירים דיגיטליים – בשעת שידור של סרטים חדשים במיוחד ב-VOD, כדי למנוע העתקה שלהם

שורה של הסבר: בניגוד לחיבור דיגיטלי כמו HDMI, שקיים במסכי טלוויזיה חדשים, לממירים יש גם שקעים המשדרים אות אנלוגי – כמו שקעי ה-RCA ("בננות" בפי העם) או שקע 21 פינים (Euroscart) – המשמשים לחיבור לטלוויזיות ישנות יותר, וכן, גם כדי להעתיק סרטים למחשב באופן לא חוקי, ומשם להעלות אותם לרשת. את זה מבקשת ה-MPAA למנוע על ידי כיבוי מרחוק של השקעים האלה בזמן שידור הסרטים.

אלא שמעיון מעמיק בבקשה ובדיון של ה-FCC בה (PDF), אפשר וצריך להרים גבה. דבר ראשון מתגלה שה-MPAA מבקשת לאחוז במקל, הקניין הרוחני של האולפנים, מכל קצותיו ויש יותר משניים. בעבר, השיטה הזו, המכונה

מי הבוס? גנצ'אוסקי

"בקרת פלט ברירתית", נאסרה לחלוטין.

ב-2008, ביקשה ה-MPAA להקל על האיסור מתוך מחשבה על "הורים שרוצים לראות סרט חדש, אך אינם יכולים לממן בייביסיטר". ה-MPAA חשבה אולי שאם הסרטים היו יוצאים ב-DVD – הורים לא היו צריכים לשכור בייביסיטר??

עוד בבקשה, מתגלה שלאיגוד האולפנים אין בעיה לזרוק לכלבים את שותפיהם משכבר הימים. האיגוד הלאומי של בעלי תאטראות התנגד גם הוא לבקשה הנוכחית של האולפנים, בטענה שהקולנוע הוא עדיין הדרך הזולה והמועדפת לצרוך סרטים חדשים מחוץ לבית, וכי השיטה החדשה תפגע בהם. במקביל התאחדות יוצרי הקולנוע והטלוויזיה העצמאיים טענה כי אישור כיבוי השקעים בזמן שידור סרטים חדשים, יצור סלקציה ויפגע גם בהם.

ה-FCC נפנפה את שני הארגונים, כמו שנפנפה שורה של ארגוני צרכנות, ביניהם ה-EFF, שטענו כי כיבוי של שקעים המשמשים לחיבור הממיר לטלוויזיות ישנות, הוא פגיעה במוצר שמקבלים הצרכנים מספקי השירות (חברות הכבלים או הלוויין), וימנע מבעלי טלוויזיות ישנות יותר לצפות בתכנים האלה כלל!

את כל הטענות האלה ביטלה ה-FCC בנימוק: "אנחנו לא מסכימים אתכם", שחוזר שוב ושוב בהחלטה. מובאים נימוקים, וניתנו איזונים – כמו הגבלה ל-90 יום להפעלת השיטה לכל סרט חדש, אבל בכללי – נראה שמשהו רקוב בממלכת נציבות התקשורת, כשזה מגיע להגנה על האינטרסים של אולפני הסרטים. עוד נכנעת הנציבות ל"איום" של האולפנים שאם לא יתנו להם לכבות שקעים – השירות החדשני לא יהיה זמין כלל. נציבות נחושה יותר בעניין הזה – הייתה שולחת אותם לעזאזל.

והאירוניה היא, שהשיטה החדשה פוגעת דווקא בצרכנים הפשוטים, אלה שלא יודעים להוריד סרטים בביטורנט, ורוצים לצרוך את הסרט החדש באופן חוקי דרך הממיר שלהם. בזהה למה שטענתי ב"נביאים" כבר לפני כמה שנים, דווקא ההגנות נגד העתקה דוחפות את הצרכן הפשוט לידי הפיראטים, כך ששכרם של האולפנים יוצא בהפסדם – בטח אצל ג'ו וג'יין אמריקן שרק רצו לראות סרט חדש על הטלוויזיה הקשישה שלהם, שהיא לא בהכרח פלזמה דיגיטלית ומשוכללת.

האם הנציבות מונעת על ידי כסף או מניעים זרים? אין לדעת. אבל חשוב לפקוח עין על הגוף הזה, שהחלטותיו מעצבות לא פעם את התקשורת העתידית – לא רק בארצות הברית, אלא בכל העולם המערבי.