המדריך המלא למעבדים של אינטל

בשוק המעבדים הישראלי שולטת כיום למעשה, חברה אחת: אינטל. רוב הסיכויים שכשתלכו לחנות לקנות מחשב, יהא זה מחשב שולחני או מחשב נייד, יהיה בו מעבד של אינטל. בחלק הקטן של השוק תוכלו למצוא מעבדים של חברת AMD, אבל חלקם היחסי בשוק קטן לעומת זה של אינטל.

הבעיה, שאינטל משתמשת בשיטת מפתוח וקטלוג סבוכה מאוד למעבדים שלה, וכשאנחנו באים לקרוא מפרטים של המחשב הפוטנציאלי הבא שלנו, רובנו מתבלבלים ובצדק. מה פירוש Core i3? ומה זה Haswell? ומה בכלל ההבדל בין i3 ל-i5? ולמה זה עולה יותר? "מחשבים" נחלץ לעזרה ועושה לכם סדר בבאלאגן. בפעם הבאה שתלכו לחנות, תדעו בדיוק מה אומר השם של המעבד, ותוכלו לקבל החלטה מושכלת מה מתאים לכם.

בסוף שנת 2008 הציגה אינטל את מעבדי ה-Core i הראשונים. אלה היו מעבדים המבוססים על תכנון חדש (ארכיטקטורה) שזכתה בשעתו לשם הקוד "נחלם" (Nehalem). המעבדים חולקו לשלוש רמות: i3, i5 ו-i7, כאשר אלה שנושאים את הספרה 7 היו המעבדים החזקים ביותר, הדובדבן שבקצפת. הבעיה שבדור הראשון של המעבדים הללו, היה הרבה באלאגן בין הרמות וחלוקת התכונות לא הייתה מסודרת.

החל מהדור השני של מעבדי ה-Core, אינטל עשתה סדר, ואכן, פחות או יותר, התכונות עכשיו מסודרות בין המעבדים. מעבדי ה-i3 הם החלשים ביותר אבל גם הכי זולים לרכישה, סדרת ה-i5 היא "מעמד הביניים" ואילו תחת i7 מסתופפים כל המעבדים החזקים, כולל המעבדים מהקצה העליון, היקרים במיוחד, שלעתים מסומנים בשם Extreme.

כיום, כמה שנים אחר כך, עבור מחשבים שולחניים יש לאינטל את הסדרה שפעם נקראה בשם הקוד "האסוול" וכיום היא נקראת פשוט Core i 4th Generation, זאת מלבד כמה מעבדים ראשונים מהקצה העליון שהם כבר בדור חמישי, ואילו למחשבים ניידים ולטאבלטים הדור החדש ביותר הוא הדור חמישי "מלא" למשפחת ה-Core שכונה בשם הקוד "ברודוול", אבל עדיין אפשר גם למצוא המון מחשבים ניידים בשוק עם מעבדים מהדור הרביעי. מבולבלים? תיכף נסביר.

מה ההבדלים בין המעבדים?
כשבאים למדוד את ההבדלים בין סדרות המעבדים ולנסות להבין למה i7 עולה הרבה יותר מ-i3, צריך לזכור שהסדר עדיין לא מוחלט, והעובדה שרכשתם מעבד מסדרה מסוימת, לא מבטיחה שיהיו לו את כל התכונות שנמנה מטה. בכל הסדרות מ-i3 ועד i7, יש יוצאים מהכלל, אבל מה שנמנה כאן אלה כללי אצבע, שמאפיינים את עיקר המעבדים בסדרה מסוימת. במעבדים ניידים התצורות לא תמיד יענו לכללים האלה, בגלל הצורך לחסוך בחשמל שמספקת הסוללה, אבל מרבית מה שנכון לנייחים, נכון גם למעבדים של מחשבים ניידים.

כמה טכנולוגיות שאינטל משלבת בתוך המעבדים שלה, ונמצאות באופן משתנה בכל הסדרות ומשפיעות על מחירו של המעבד הן: מספר הליבות, ריבוי נימים (HyperThreading), כמות זיכרון מטמון, הקפצת מהירות מעבד, ומעבד גרפי מובנה. נסביר כל אחת מהן ומה נמצא מהן בכל סדרת מעבדים.

מספר הליבות –כעיקרון, ליבה היא הלב והמוח של המעבד. זה החלק שבאופן מעשי מבצע את מיליארדי פעולות החישוב שהמעבד מבצע בשניה בודדת. ואז אמרו, רגע, טובים השניים מהאחד, והיום יש לנו מעבדים כפולי ליבות ואפילו מרובעי, משושי ומתומני ליבות (כן, שמונה ליבות במעבד אחד!), כאשר הרעיון הוא ששני זוגות ידיים עובדות, בטח ארבעה או שמונה, הוא יותר טוב מזוג אחד.
כעיקרון בסדרות הנוכחיות של אינטל למחשבים שולחניים בדור הרביעי, למעבדי ה-i3 יש שתי ליבות, ל-i5 ברובם יש ארבע ליבות וב-i7 גם, אבל גם שם נמצאים מעבדים עם שש ושמונה ליבות. במעבדים לניידים לרוב תמצאו שתי ליבות בכל דרגות המעבדים.

ריבוי נימים (HyperThreading) – ריבוי נימים הוא "טריק" שפיתחו באינטל, כדי לגרום למערכת ההפעלה לחשוב שכל ליבה היא בעצם שתיים, ויכולה לטפל בשתי משימות במקביל, במקום באחת. כך שמעבד בעל שתי ליבות עם ריבוי נימים, יופיע כארבע ליבות ב-Windows, מעבד עם ארבע ליבות וריבוי נימים יופיע כמעבד עם שמונה ליבות וכך הלאה.
בסדרות המעבדים למחשבים שולחניים של אינטל בדור הרביעי לכל מעבדי ה-i3 יש ריבוי נימים (כדי לפצות על העובדה שהם בעלי רק שתי ליבות), ברמת ה-i5 באופן מפתיע לרובם אין, בסדרת ה-i7 יש לכל המעבדים ריבוי נימים (מה שגורם להם להופיע כמעבדים בעלי שמונה ליבות).

כמות זיכרון המטמון – זיכרון המטמון הוא "שולחן העבודה" של המעבד. שם מונחים הנתונים שממתינים לעיבוד בידי הליבות. מבחינת זיכרון מטמון, העיקרון אומר שכמה שיותר – יותר טוב. הבעיה שהזיכרון הזה צריך להיות מאוד מהיר כדי "לעמוד בקצב" של הליבות, ולכן הוא יקר.
כאן אין חוכמות. במעבדי ה-i3 הזולים תמצאו רק שלושה או ארבעה מגהבייט (זו לא טעות, מגהבייט) של זיכרון מטמון, במעבדי ה-i5 תמצאו לרוב ששה מגהבייט של זיכרון מטמון ואילו ב-i7, תמצאו לרוב שמונה מגהבייט של זיכרון מטמון. זו אחת התכונות היחידות שבה היחס הוא ישר. מעבד יותר יקר = יותר זיכרון מטמון. אגב, בקצה העליון, במחירים של אלף דולר למעבד, תמצאו גם מעבדים עם 20 מגהבייט של זיכרון מטמון.

הקפצת מהירות מעבד (Turbo Boost) – הקפצת מהירות מעבד זו טכנולוגיה שפותחה באינטל, כאשר הרעיון שמאחוריה הוא שמעבד באופן רגיל עובד במהירות נמוכה יותר כדי לחסוך בחשמל וכאשר יש פתאום יישום כבד שדורש כוח עיבוד כמו משחק או תוכנה גרפית כבדה הוא נכנס ל"הילוך גבוה" ונותן את כל מה שיש ואז מהירות המעבד מזנקת בבת אחת.
בסדרת ה-i3 הפשוטות, הטכנולוגיה הזו איננה. המשמעות היא אגב, שהמעבדים הללו כל הזמן עובדים בתפוקה הכי גבוהה שלהם והמהירות שלהם היא תמיד על המקסימום. זה אולי טוב לביצועים, אבל לא טוב לפליטת חום או חיסכון בחשמל. בסדרות הגבוהות יותר, i5 ו-i7 היא קיימת.

נהנים מהכתבה? אז בואו לקרוא את מגזין הטכנולוגיה החדש בעריכתי, החיבור.
זה כדאי.

מעבד גרפי מובנה – בדורות האחרונים של מעבדי אינטל, המעבד הגרפי הוא כבר לא בכרטיס נפרד, כמו שהיה פעם (למרות שאפשר עדיין להתקין כרטיס גרפי נפרד, למי שרוצה, בנוסף), אלא משובץ על לוח האם, ומהווה חלק מהערכה שבאה עם המעבד הראשי. האיכות של הכרטיסים הגרפיים של אינטל משתנה גם היא, כאשר הסדרות הנמוכות מספיקות למטלות פשוטות כמו עיבוד תמלילים או גלישה, והסדרות הגבוהות יותר אמורות להתמודד גם עם מטלות מורכבות יותר כמו משחקים קלים או עיבוד תמונה ווידאו בסיסיים. מספור דגמי המעבדים הגרפיים של אינטל נע כיום בין 4400 למעבדים הפשוטים, ועד דגמים עם מספור 6000 בניידים, כאשר הסדרות שנותנות יותר ביצועים מכונות Iris Pro.
כאן אין ממש אחידות. ומעבד מסדרה גבוהה יותר לא בהכרח יבטיח לכם מעבד גרפי יותר טוב. ב-i3 תמצאו לרוב מעבדי 4400 או 4600, ב-i5 וב-i7 תמצאו מעבדים גרפיים מדגם 4600, עם הבלחה של Iris Pro 5200 פה ושם.
בניידים, התמונה שונה. שם כזכור, כבר יש את הדור החמישי למעבדי Core i, ולכן מספרי דגמי המעבדים יהיו 5500 ו-6100 בדגמים החזקים יותר.

מה אומרים האותיות והמספרים?
לסיום, כל מי שקרא מפרט של מחשב חדש לרכישה, אולי שם לב שאחרי ה-Core i3 חמש או שבע יש גם קוד מספרי בן ארבע ספרות, לעתים מלווה באותיות. הנה הסבר שבעזרתו תוכלו לפענח את שפת הסתרים של אינטל.
הספרה הראשונה בקוד המספרי, ספרת ה"אלפים" מעידה על הדור של המעבד. שלוש פירושו דור שלישי, ארבע פירושו דור רביעי (האסוול) ו-5 הוא הדור החמישי (ברודוול). כעיקרון, ככל שהמספר גבוה יותר, יותר טוב. כיום אם מישהו מנסה למכור לכם מעבד שמתחיל בספרה שלוש – הוא מנסה להיפטר ממלאי ישן על חשבונכם. אל תתפשרו על פחות מארבע או חמש, גם בנייחים וגם בניידים.

שלוש הספרות הנוספות הן החלק התעלומתי, שגם אנחנו התקשינו לפענח. אינטל מכנה זאת בשם הסתום SKU, שזה ראשי תיבות של Stock Keeping Unit, "יחידת רישום מלאי". בהשלכה מתפקידם של המספרים האלה במספור הדגמים של המעבדים לשרתים זה אומר איזה מעבד אתם מקבלים, וכעיקרון, ככל שהמספר גבוה יותר, המעבד טוב יותר. למשל, ב-Core i3 מדור רביעי מספר הדגם יהיה 4150, ואילו ב-Core i7, הסדר הגבוהה שגם היא מדור רביעי, מספר דגם יכול להיות 4770.

ולבסוף, מה הן האותיות שבאות אחרי הארבע הספרות? זה כבר ממש קוד סודי של אינטל. אבל הנה מפתח קצר:

בדור החמישי, כרגע בעיקר לניידים, האות U מסמנת "צריכת זרם אולטרה נמוכה", ואילו האות Y פירושה "צריכת זרם נמוכה באופן קיצוני".
בדור הרביעי, זה של המעבדים השולחניים והניידים זה הולך ככה: בשולחניים – K פירושו מעבד לא נעול (ככה שאפשר לשחק עם הביצועים שלו), R פירושו מעבד עם ביצועים גרפיים גבוהים, S הוא מעבד המותאם לביצועים כלליים גבוהים ואילו T מותאם יותר לחיסכון בחשמל.
בניידים – HQ פירושו ביצועים גרפיים חזקים, MX הם "מעבדי העל" הכי חזקים לניידים, MQ מציין מעבד לנייד עם ארבע ליבות (חריג בנוף), M פירושו שזו גירסה לניידים של מעבד שולחני מקביל וכמו בדור החמישי, U ו-Y מציינים חיסכון בזרם בשתי רמות.

את הכתבה הזו אתם יכולים לגזור ולשמור, לפעם הבאה שתלכו לחפש מחשב או שמישהו ישאל בעצתכם ותוכלו להפגין ידע.

נהניתם מהכתבה? אז בואו לקרוא את מגזין הטכנולוגיה החדש בעריכתי, החיבור.

פורסם לראשונה במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות

רב מילון

כשחבריה של החברה הפילולוגית של לונדון התכנסו בשנת 1857 מתוך כוונה ליצור "מילון חדש לאנגלית", מה שלימים יהפוך להיות מילון אוקספורד, הם דיברו על מילון בן 6,400 עמודים שיצא בארבעה כרכים. המילון הסופי, שיצא בשנת 1928, הכיל עשרה כרכים ויותר מ-400,000 ערכים. אבל הם לא שיערו בנפשם שעשרת הכרכים (והעדכונים שיבואו לאחריהם), יום אחד יקרמו עור וביטים ויעלו לרשת.

גם אם הייתם שואלים את נוח וובסטר, מחנך מקונטיקט שחי בתקופה המהפכה האמריקאית ולאחריה כמורה חיבר ספר דקדוק, שזכה לכינוי "המאיית בכריכה הכחולה" בשל צבע כריכתו, שהפך להיות לחם חוקם של תלמידים במערכת החינוך האמריקאית הצעירה במשך למעלה ממאה שנים, שיום אחד המפעל שהחל בריכוז השפה האנגלית בגירסתה האמריקאית, יעלה לרשת אלקטרונית בשם האינטרנט – הוא היה לוטש בכם מבט המטיל ספק בשפיותכם.

אבל זה קרה. עוד ב-1982 החליטו בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, כי עליהם להיערך לעידן החדש של מחשבים. ולכן, הוחלט שיש ליצור את המהדורה הבאה של המילון, שהעבודה עליה החלה ב-1984, גם בגירסה אלקטרונית – ולמילונאים הצטרפו מנהלי פרויקטים ומהנדסי מערכות. הגירסה החדשה, שיצאה ב-1989, הכילה לצד גירסת הדפוס, גם גירסה אלקטרונית מלאה.

לשם מחשובו של המילון, והעברתו מגירסת הנייר לגירסה האלקטרונית, הושקעו בשנים אלה 13.5 מיליון דולר בפרויקט, והמילון על תוספותיו ונספחיו הוקלדו על ידי 120 קלדניות (וקלדנים), ועברו עריכה בידי יותר מחמישים מגיהים…

המעבר לעידן הרשת
בין הגירסאות האלקטרוניות הראשונות, ובין הגרסאות המקוונות ברשת המוכרות לנו כיום, היה מה שהיום נראה כשלב חולף וזמני, אבל בשנות התשעים היה טרנד גדול – התקליטור. בשנות הזוהר של אמצעי האחסון העגול והמראתי שכיום נעלם כבר מחיינו, מילונים על תקליטורים היו סחורה חמה – אבל קצרת מועד:

"אנשים טעו לגבי השימוש בתקליטור", אומר לי ג'ון מורס, המנכ"ל של הוצאת מילון "מרים-וובסטר", כיום בבעלות של חברת בריטניקה. "אנשים יכלו לאחסן את המידע על ההרד דיסק", .אומר המילונאי הוותיק.

לידת הרשת הייתה זו שהביאה את המילונים הדיגיטליים לשימוש רחב, וזה קרה בתחילת שנות התשעים.

"זיהינו מספיק אנשים שרצו להשתמש במילונים בחינם ברשת. ועשינו אז החלטה, שבמקום להיבהל מהרשת או לברוח זה – החלטנו לאמץ את זה. ב-1996, החלטנו לשים את מוצר הדפוס הכי טוב שלנו ברשת – בחינם", אומר מורס. "זה היה צעד מפחיד…הנחנו שהם ימשיכו להשתמש גם בפרינט. אנחנו היינו בעידן ה"גם וגם". משתמשים של המילון המקוון יש יותר סיכוי שיקנו את גירסת הדפוס. נתח השוק שלנו בארה"ב למעשה גדל", הוא אומר. "עשינו הימור שאנחנו לא מוצר שאנשים קונים ומניחים על המדף. זה השתלם ובגדול".

ג'ון מורס, מנכ"ל מרים-וובסטר
ג'ון מורס, מנכ"ל מרים-וובסטר

"הסיבה שאולי ההחלטה הזו הייתה קלה בשבילנו לעומת תעשיות אחרות", אומר מורס, "היא שהתעשיה שלנו תמיד הייתה מאוד תחרותית. לאורך ההיסטוריה של יצירת מילונים, לפחת בשוק האמריקאי, הייתה מגמה של הפחתת המחיר של המוצר כדי להגביר את התפוצה. במובן מסוים, הצעד האחרון של לעבור לחינם היה הצעד הכי מפחיד, אבל זה היה רק הצעד האחרון בשרשרת של צעדים שכבר היו", הוא מציין.
אבל הצעד לא השתלם כל כך מהר: במשך עשר השנים הראשונות, מרים-וובסטר ברשת לא ראו הכנסות, ומורס מספר כי אנשי הכספים כעסו מדוע מוציאים כסף על אירוח האתר ועל שרתים ולא רואים מזה כסף.

בסופו של דבר, אגב, התעשיה מצאה את מקורות הרווח שלה: חלק מהמילונים הם בתשלום אך את עיקר הרווח עושים מפרסומות רשת, שהלכו והפכו למשוכללות – אך יש להן גם צד מטריד: פרטיות. על ידי חיטוט בדפים האחרונים שבהם גלשתם טרם בואכם לאתר מרים-וובסטר, יודעים המנועים של שירותי הפרסום לדלות פרטים על אודותיכם כמו מין, גיל ואזור מגורים ולהציע את המידע הזה למפרסמים. על אף שכל המידע הזה הוא אנונימי לכאורה ועובר רק בין מכונות, יש בכך משהו עוכר שלווה.

מילונים אקטואליים
אתרי המילונים המקוונים הם יצור שונה מאוד מהספרים המוכרים לנו מבית הספר או אלה המעלים אבק על מדף הספרים.

ראשית, למילונים המקצועיים כמו וובסטר, אוקספורד וקיימברידג', צמחו מתחרים חינמיים ופתוחים כמו ויקימילון, Wordrefrence או המילון האורבני, שהוא חזק מאוד בביטויי סלנג עכשוויים – רובם ככולם נסמכים על מיקור המונים ועל טוב לבם של מנדבי ידע. מורס, אגב, נוטה לזלזל בהם. "בניגוד למה שקורה באנציקלופדיות, אנשים לא אוהבים לכתוב הגדרות למילים", כך שלטענתו, היתרון של המילונאים המקצועיים נשמר.

ושנית, אתרי מילונים מקוונים כיום הם מקור ידע ואקטואליה, בדומה לאנציקלופדיות המקוונות. ברובם ככולם תוכלו למצוא מלבד תזאורוס (מילון ביטויים נרדפים), מילונים מקצועיים בתחומים כמו משפט או רפואה, גם את "מילת היום", מילים הקשורות לאירועים אקטואליים (כך למשל, אצל מרים-וובסטר פרסמו את המילה האנגלית "משיחי" בהקשר של ההתבטאות של שר הביטחון ביחס למזכיר המדינה ג'ון קארי), וטרנדים – אחרי איזה מילים אנחנו מחפשים הכי הרבה בזמן נתון. המילה שרשמה את הזינוק המשמעותי ביותר, תוכרז כ"מילת השנה".

עיין ערך חיזוי
אבל במידע הזה, של איזה מילים אנחנו מחפשים, טמון פוטנציאל נוסף, רב ערך: בדומה לגוגל צייטגייסט, או ניתוח של ציוצים, ניתן ללמוד מה מעניין בני אדם, חברות אנושיות ברגע נתון. בחלק מהמקרים יהיה מדובר בהדהוד של אירועים חדשותיים (למשל המילה "בריון" בהקשר של שחקן פוטבול אלים שסוקר בחדשות), אך יש במידע הזה גם פוטנציאל לחיזוי מגמות, במיוחד אם מדובר באירועים שנתיים חוזרים, כמו פתיחת שנת הלימודים האוניברסיטאית, כדוגמה, שמעלה חיפושים של מילים מאוד מסוימות.

ואיפה העתיד? כנראה במכשירים הניידים, ובתרגומים דו לשוניים. כלים כמו Google Translate, כלי תרגום ויזואליים (כאלה שמסוגלים לצלם שלטים או תפריטים ולזהות בהם מילים), וכלי תרגום בזמן אמת (שמאפשרים לתייר שוודי ל"שוחח" עם תושב מקומי בסין על ידי הקלטת הקול ופענוחו) הפכו את התרגומים הדו לשוניים לסחורה חמה, והאפליקציות של המילונים המקוונים משקפות את המגמות הללו.

ועוד כיוון שאליו הולכים המילונים המקוונים, הוא לימוד שפה, במיוחד אנגלית – אבל גם שפות אחרות. מורס ביקר בארצנו הקטנטונת לרגל השקת אפליקציית האנדרואיד החדשה של מורפיקס מבית מלינגו – שהיא חברה אחות של מרים וובסטר, שתיהן תחת הגג של בריטניקה.morfix

באפליקציה הזו יש דגש חזק על יכולות לימוד אנגלית, באמצעות "כרטיסיות" ומשחקי ניחוש מילים, המיועדים לקהל תלמידים צעיר ובוגר כאחד, כולל אשכולות מילים בנושאים ספציפיים – למשל, אנגלית עסקית, מילים בסיסיות לילדים, ביטויי שגורים בשדה התעופה או מילים הקשורות לנהיגה. מורס אגב מעריך שבעוד חמש שנים, האפליקציות יהיו מקור השימוש העיקרי, ואילו האתרים, שכיום שולטים בכיפה, יהוו את המיעוט.

את המודל של מלינגו הישראלית לאפליקציה לימוד השפות, תפיץ ותרחיב מרים-וובסטר גם לשפות נוספות, סוג של אור לגויים. אין ספק שהמורה נוח וובסטר, היה שבע נחת מסגירת המעגל.


התפרסם במקור במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות


נהניתם מהכתבה? אז בטח תאהבו גם את מגזין החיבור – מגזין טכנולוגיה דיגיטלי עברי חדש בעריכתי. ניתן להורדה כאפליקציה או כ-PDF כאן

מלחמות הסיליקון

האם המחשב האישי מת? תלוי את מי שואלים. אם תשאלו את אינטל, הרי שהתשובה תהיה שלילית. לפי אינטל, ה-PC הישן והטוב עדיין חי ובועט, על אף ירידה עקבית במכירות ברבעונים האחרונים.

בתערוכת המחשוב הגדולה קומפיוטקס, שנערכה לפני כחודשיים, שם השיקה אינטל את המעבדים החדשים שלה, אלה שזכו לשם הקוד "האסוול" (שמם הרשמי הוא מעבדי Core, דור 4), הכריזו בכירי החברה מעל הבמה הצהרות יומרניות מאוד. טום קילרוי, סמנכ"ל השיווק של החברה, טען כי "זוהי קפיצת הדור הגדולה ביותר אי פעם", ואילו נווין שאנוי, סגן נשיא והמנהל של קבוצת ה-PC אמר בראיון כי זוהי "המצאה מחדש של המחשב כפי שהוא מוכר לנו".

אינטל תולים במעבדים החדשים תקוות כי יאוששו את מכירות ה-PC, כאשר התצורה שהם מקדמים עכשיו בניסיון להשיב מלחמה לעלייתם של הטאבלטים כמלכי המחשוב האישי החדשים היא תצורה שאינטל מכנים "שניים באחד", ומוכרת גם כ"מחשבים היברידיים". מדובר במחשבים שהם גם מחשב רגיל, כלומר התצורה המוכרת של מחשב נייד – מסך-מקלדת, אך כאלה שבהם גם המסך ניתק מהמקלדת והופך לטאבלט עצמאי. אינטל מכוונת בעצם לאלה שמתלבטים בימים אלה מה לקנות – מחשב נייד או טאבלט? ענקית המעבדים אומרת לאלה – למה להתלבט? קחו מחשב שהוא גם וגם.

אלא שהמצב לא כל כך פשוט. בשעה שהטאבלטים רק נמצאים בנסיקה, מכירות המחשבים האישיים מסרבות להתאושש ועדיין רושמות ירידות חדות. גם Windows 8, שהייתה אמורה לעורר את השוק הזה עם ממשק האריחים שמותאם לשימוש עם מסכי מגע לא הצליחה בכך, וגם לא ה"תחפושת" הקודמת ששמה אינטל על המחשבים הניידים הישנים והטובים, עם המוצר המתכנה אולטרהבוק. אולטרהבוק הוא בעצם המחשב הנייד כמו שהכרתם אותו, רק עם מתיחת פנים – דק יותר וקל יותר ועם שם מפוצץ.

שתי הבטחות מרכזיות יש לאינטל בדור החדש של מעבדיה – שיפור בחיי הסוללה ושיפור משמעותי בגרפיקה. בבדיקות שערך אתר AnandTech הנחשב בתעשיה, לאחד מהמעבדים החדשים התגלה כי ההבטחה לחיי סוללה משופרים אכן מתקיימת, וכאן צריך להוריד בפני אינטל את הכובע – בדגם ה-S7 הנבדק של אייסר נרשם שיפור של 60 אחוזים, שזה מספר מרשים מאוד.

גם אפל שהציגה בוועידת המפתחים שלה את מחשבי המקבוק אייר המבוססים על האסוול, מעידה על שיפור בחיי סוללה. הדגמים החדשים יחזיקו מעמד תשע ו-12 שעות ללא טעינה – אכן קפיצת מדרגה משמעותית.

אולם, בתחום הגרפיקה, שגם שם אינטל מתהדרת בנוצות, השיפור פחות משמעותי. אתר AnandTech מדווח על 15 אחוז שיפור בביצועים בלבד, כלומר, שיפור של דור אחד, לא יותר.

האם זה אומר שנוכל כולנו בקרוב ליהנות ממחשבים ניידים שיחזיקו שעות ארוכות בלי צורך במציאת שקע חשמל קרוב? לא בטוח. התמחור של אינטל את המעבדים החדשים, יקר מהדור הקודם עבור היצרנים – מה שאומר שכנראה לא נראה מבול של ניידים מבוססי האסוול, בטח שלא מיד בפלחי השוק הנמוכים.

AMD חוצה את הקווים
המעבד החדש של אינטל הוא רק חצי הסיפור. בשנים האחרונות, מנסה אינטל להיכנס באגרסיביות לשוק הניידים – כלומר, מחשבי לוח ובעיקר, סמרטפונים, שוק שנשלט ביד רמה בידי חברות אחרות. ה"פלישה" של אינטל, מלכת המעבדים למחשבים, לתחום החדש הביאה למצב של מלחמת הכל בכל – המתחרות של אינטל החליטו שאם אינטל באה להכות אותן במגרש הביתי שלהן, הן מצדן יעשו לה פעולת איגוף – ויפלשו בחזרה למגרש שלה.

וכך, לפני שנתיים, הכריזה nVidia על פרויקט שאפתני בשם "פרויקט דנבר", שהמטרה שלו היא להציג בשנים הקרובות מעבד למחשבים שולחניים ולשרתים, המבוסס על עיצוב של ARM, החברה הבריטית שעיצובי המעבדים שלה שולטים כיום בשוק הסמרטפונים (ARM מחזיקה ב-95 אחוזים מהשוק הזה). חשוב להבין – שרתים ומחשבים שולחניים הם מקור רווח חשוב עבור אינטל, כי אם יש שוק אחד שבו מכירות המחשבים עדיין יציבות יחסית, הוא השוק העסקי, ו-nVidia מכוונת בדיוק לשם.

מי שעשתה לפני כשבועיים מהלך דומה, היא מי שהייתה במשך שנים היריבה הכי מרה של אינטל – AMD. מי ששנים נחשבה ליצרנית מעבדי המחשבים מספר 2 בעולם, וספגה מאינטל מהלומות כואבות בשוק (חלקן מתחת לחגורה כשהשופט לא הסתכל), הולכת ב-2014 על מהלך לכיבוש שוק השרתים, כאשר המעבד החדש שלה, שזכה לשם הקוד "סיאטל" – יהיה גם הוא, מבוסס על עיצובים של ARM. זאת, לצד מענה רציני שהציגה לאחרונה לשוק של המחשבים הביתיים ולשוק הגיימרים, שהוא כידוע, שוק של אנשים חסרי פשרות.

ואם כל זה לא מספיק כדי לעשות לאינטל חיים קשים, הרי שישנן שמועות כי קוואלקום, היצרנית הכי גדולה היום של מעבדים לשוק המחשוב הנייד, מייצרת מעבד משלה עבור מחשב הסרפייס החדש של מיקרוסופט, שכמובן יריץ Windows 8. האחרונה גם קנתה ממש לפני כמה שבועות (בעסקת מניות) את חטיבת המסכים של שארפ היפנית, מה שגם עשוי להעיד על כוונותיה לעתיד.

פי אלף יותר עצמה לאינטל
אינטל מצדה, ממשיכה במאמצים שלה לכבוש לעצמה נתח רציני בשוק הסלולר. עד כה היא התמקדה בעיקר בשווקים במזרח, כמו סין והודו, והנוכחות שלה בשוק הטלפונים החכמים בעולם המערבי, כמעט ולא מורגשת, ובכלל, התחושה היא שאינטל מדשדשת בשוק של הסמרטפונים ועדיין מתחרותיה שעובדות עם ARM, נותנות לה כמה שיעורים כואבים בתחרות. האם זה עומד להשתנות?

המעבד הבא שלה לשוק הזה שזכה לשם "סילברמונט", הוא עיצוב חדש לחלוטין של המעבדים הקיימים שלה בתחום, שעד היום שווקו תחת השם Atom. המעבד הזה מכוון בראש ובראשונה לסמרטפונים, ואחרי זה לטאבלטים. גם כאן, כמו עם האסוול, אינטל מכריזה הכרזות מפוצצות, ומבטיחה עד פי שלושה יותר ביצועים תוך הפחתה של עד פי חמישה צריכת הזרם (מה שאומר חיי סוללה ארוכים יותר לטלפון החכם שלנו).

כרגע אמנם לא נראה באופק שום מחשב מסעיר חדש, ולמעט מועמדים פוטנציאליים בודדים, מעבר בין דוכני החברות שהציגו בקומפיוטקס נותן תחושה של "עוד מאותו הדבר". אבל המלחמות האלה, בסופו של דבר, כן יעודדו חדשנות – מחשב נייד? מחשב לוח? אם תוכניותיהן של יצרניות המעבדים יעלו יפה, המושגים האלה עומדים לאבד את משמעותם, לטובת יצורי כלאיים עם מעבדים שישימו את העוצמה של הקופסה שיש לנו בבית במכשיר הקטן שנוכל להחזיק בכף היד.

פורסם במקור במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות"

הלהטוטן מרדיו סיטי

לשם אירוע ההשקה של הגלקסי אס 4, שכרה אתמול סמסונג מלבד מנגנון הפקה ענק ואולם המופעים המדהים של הרדיו סיטי מיוזיק הול, גם תזמורת סימפונית בהרכב מלא, עשרות שחקנים, ושני רקדנים צעירים – אחת רקדנית בלט ואחד רקדן סטפס. ולשם מה נועדה כל הפירוטכניקה הזו? כדי להציג טלפון סלולרי חדש.

במופע הייפ שנראה כאילו נלקח מספרי השיווק של אפל (למרות שאפל, בניגוד לאמש, תמיד דואגים להפוך את המוצרים שלהם לכוכבי הערב ולא נותנים לאף אחד אחר לגנוב את ההצגה), ועם לא מעט כסף שנשפך על פרסום ויחסי ציבור, ניסתה סמסונג לשכנע את העולם שהטלפון שלה הוא שיא החדשנות.

אבל מתוך ניסוי בפועל של המכשיר ובבוקר שאחרי, כאן בניו יורק, אנחנו תוהים האם באמת זה כך?

לכאורה, עשתה סמסונג זינוק מרהיב קדימה, עם שורה של ממשקים טבעיים, שהם השלב הבא באבולוציה אחרי מסכי מגע, כאילו אומרת סמסונג – מסכי מגע? פחחח, זה כל כך 2012… אבל בפועל, כמו שכתבתי ברשמים הראשונים שלי מהמכשיר, הם דורשים הסתגלות ואולי מהווים מעט גימיק – מעטים יתלהבו מהאפשרות החדשה להעביר שיר בנפנוף יד, שזו אולי תכונה שימושית בזמן נהיגה, אבל היא עדיין לא כל כך פרקטית בשימוש אישי. כרגע אלה יותר להטוטים עם לפידים מעופפים באוויר, בבחינת "תראו מה אני יכול לעשות!"

המהלך השני שעשתה סמסונג, גם הוא לקוח מספר הטריקים של אפל – לשלב אפליקציות קיימות אל תוך המכשיר. המתרגם האוניברסלי של סמסונג הוא לא חידוש תוכנתי, כמו שסירי לא הייתה בשעתו – בשוק היישומים כבר קיימים יישומים שעושים בדיוק אותו דבר, אולי יותר טוב. החידוש הוא באריזה של התרגום האוטומטי אל תוך מערכת ההפעלה, והפיכתו לחלק מובנה בטלפון.

באופן דומה יכולות הניטור הבריאותי, שהן רעיון יפה וחביב בפני עצמו שכבר מיושם בהצלחה בעשרות אפליקציות ואביזרים שונים של חברות רציניות לא פחות מסמסונג, גם נארז כאן אל תוך הטלפון, שוב, אין חידוש אמיתי ברמת החדשנות – החידוש הוא בעיקר באריזה ובהגשה. נשמע לכם מוכר?

גם החיבור לשרת המדיה הביתי של סמסונג, שהוא אגב, כשלעצמו כן סוג של חידוש מעניין, הוא לא חדש ונעשה כבר על ידי אחרים, בהצלחה, כמו אפל וסוני עצמם שהכריזו על המגמה לחבר את כל המכשירים שלהם יחדיו כבר לפני חודשים.

אז מה? כשמצליחים לפזר את העשן, כשהאורות הצבעוניים כבר כבו, התזמורת מפסיקה לנגן, ושורת המקהלה עוזבת את הבמה, לא נשארנו עם חידוש רב מדי. נכון, הגלקסי S4, הוא מכשיר בעל חומרה מצוינת, כמו שסמסונג יודעים לעשות ויהיה מעניין לבחון את הביצועים של מעבד הכלאיים השמונה ליבתי (אם זה ישווק כאן), אבל האם יש כאן יותר מכך? האם זוהי חדשנות מהפכנית מהסוג פורץ הדרך ומשנה חיים? לא ממש.

אמש, נדמתה סמסונג לקוסם שמנסה להסיח את דעת הקהל בלהטוטים ופירוטכניקה כדי שלא ישים לב לכך שבעצם, אין לו כלום ביד.

פרשנות זו פורסמה במקור בנקסטר – ערוץ הטכנולוגיה של מאקו

המשרה מיועדת לחובבי מרטיני מנוער

אה! תראו! יש פה פוסט! מתקוון חזר מהמתים!!

טוב, מן הסתם מישהו התכוון לזה כבדיחה, ובינתיים המשרה הוסרה – אבל הממשלה הבריטית פרסמה משרה של "מומחה לחיסול מטרות", מאחר וממשלת הוד מלכותה זקוקה לפעמים "לסלק אנשים שקיומם המתמשך מהווה סכנה לסדר הציבורי". ההטבות כוללות מגוון דרכונים, שעונים, ערכות סילון, צוללות זעירות ואקדח וולת'ר PPK. קוד המשרה, אגב, הוא 007. נדרשת נכונות לנסיעות רבות לחו"ל.

דרך הקצה

אינטרנט מהיר פי מאה משלכם

לפני כמה שנים, כתבתי ידיעה על כך שגוגל מתכננת להיכנס לשוק האינטרנט המהיר, ועומדת לפצוח בניסוי של אינטרנט על סיבים אופטיים, במהירות בלתי נתפסת של גיגהביט לשניה. כדרכן של ידיעות וחדשות, סיפור רודף סיפור, שכחתי מהעניין. אבל הערב העלתה גוגל סרטונים שממחישים את המיזם החדש, וקוראים לתושבי קנזס סיטי, העיר הראשונה שנבחרה למיזם, להירשם לשירות. באמריקה, אינטרנט מהיר הוא בהחלט מצרך נחוץ. גוגל מציעה להם אגב, חבילה משולבת ומעניינת של חיבור לרשת, חומרה (כולל מחשב לוח נקסוס 7) ושירותי תוכן, כמו גוגל-טלוויזיה. אני לא חושב שאנחנו בקנזס, טוטו – וחבל. 🙂

איך סירי חושבת?

מרוב ההתלהבות מהיכולת של סירי ודומיה להבין אותנו בשפת דיבור טבעית (בינתיים באנגלית, ואולי בקרוב גם באופן רשמי בעברית), קצת נדחק הצדה צדו השני של המטבע, ומה שמאפשר לסירי של אפל ו-S Voice של סמסונג להיות כל כך מבינים וקשובים לצורכינו: העובדה ששני ה"גאונים" מסתמכים על סוכן תוכנה נבון, או סוכן חכם, מה שמכונה באנגלית Smart Agent.

סוכני תוכנה חכמים נמצאים סביבנו כבר שנים ביישומי תוכנה רבים, החל מאתרים לחיפוש מוצרים, דרך מחשבוני משכנתא, תוכנות ניטור של אבטחת מידע וכלה בפיקוח ממוחשב על פסי ייצור במפעלי תעשיה רגישים, אבל רק בשנים האחרונות הם עשו צעד גדול לכיוון הכיס שלנו עם שילובם המאסיבי בטלפונים סלולריים ובאפליקציות, וכעת הם על סף אבולוציה משמעותית בזכות היכולת שלהם ללמוד ולהתפתח מעבר לתכנות הבסיסי שלהם, מה שמכונה מכונה לומדת (Machine Learning). מה שפעם היה נחלתם של ספרי מדע בדיוני, כעת הופך למציאות.

"סוכן חכם הוא תוכנה שרצה באופן עצמאי ומבצעת משימות עבור המשתמש. לסוכן חכם בדרך כלל יש סט של מטלות, והוא מופעל באופן עצמאי לאורך זמן”, מסביר בראיון גדי זינגר, מנכ"ל מרכזי הפיתוח של אינטל בישראל ומנהל המכון לאינטליגנציה חישובית שנחנך לאחרונה, כשיתוף פעולה של אינטל עם האוניברסיטה העברית והטכניון.

"היום הסוכן החכם הוא מלווה אישי, ופועל גם כתוכנת ניבוי: הוא יודע איפה אתה נמצא, ואפילו מה אתה עושה”, אומר זינגר. "בזכות חיישני ה-GPS, הוא יודע מתי אתה בנסיעה, הליכה או שאתה עומד או יושב (כלומר, נייח ולא בתנועה), ועם חיבור למפות, הוא יכול לדעת איפה אתה נמצא, או איפה השארת את הרכב בחניון. אתה אפילו לא צריך להגיד לו 'עכשיו חניתי'. למשל, תוכנת ניווט שעוקבת אחריך כל הזמן, היא יודעת שאם היום יום שני, היא תתכנן לך מסלול נסיעה לעבודה, ואם היום יום שבת, היא תתכנן מסלול לים”, הוא מפריד בין חול לחול.

"כרגע במכון אחד מהפרויקטים הוא סוכן חכם שיושב על סמרטפון והוא מכיר את היומן שלך, והוא יודע איפה אתה נמצא בכל שלב, והוא עוזר לך לחזות דברים ולהיות מוכן אליהם. למשל, הוא יודע מתי אתה צריך לצאת ממקום כדי להגיע לפגישה הבאה בזמן (לפי מצב התנועה העדכני – נ.ל.) ועוד. הוא מכיר את היומן שלך, ויכול לתת לך הרבה מאוד הקשר, ולייעץ לך מה לעשות".

אני יודע מה אתם רוצים לאכול

לסוכן תוכנה חכם נדרשים שני רכיבים עיקריים כדי לפעול: גישה לידע והבנה של מה שאתה רוצה.

גישה לידע כיום היא עניין פשוט – האינטרנט. סוכני תוכנה חכמים יכולים להריץ שאילתות על מאגרי מידע ומנועי חיפוש ולמצוא בעצמם תשובה כמעט לכל שאלה. מקור ידע חשוב נוסף כיום, בעיקר בטלפונים סלולריים, הוא חיישנים: חיישן GPS שמספק הרבה מידע על המיקום שלך והאם אתה נמצא בתנועה או יושב במקום אחד, או חיישני טמפרטורה שיכולים לומר לסוכן האם חם בחוץ?

לגבי הרכיב של הבנת המשתמש ורצונותיו, במקרים של סוכנים פשוטים – הם יבקשו מהמשתמש הגדרות. למשל, סוכן של חיפוש דירות, יצטרך שתגדירו לו באיזה אזור אתם מחפשים דירה, כמה חדרים ועוד.

סוכן התוכנה החכמים יותר (וכאן אולי מתבטאת תבונתם) יעברו על הנתונים שברשותם, ויוסיפו אותם לפענוח הטקסט של השאלה ששאלנו, כדי לקבל החלטה מה ההתאמה הכי טובה לצרכים של המשתמש.

למשל, כשאתם שואלים את הסייען החכם שלכם "איפה אני יכול למצוא מסעדה טובה?” דבר ראשון הוא יבדוק איפה אתם נמצאים. אם אתם נמצאים בחיפה, אז סביר להניח שאתם מחפשים מסעדות טובות שם ולא בתל-אביב.

ומה לגבי סוג האוכל החביב עליכם? כאן מודגש ההבדל בין סוכן חכם פשוט לבין מכונה לומדת. סוכן חכם "טיפש" ישאל אתכם בתגובה איזה סוג מסעדה אתם מעדיפים. סוכנים נבונים יותר, בעלי יכולת למידה, יציגו לכם טווח מסעדות, ואם תבחרו מסעדה איטלקית ואחרי שבועיים שוב תבחרו במסעדה איטלקית, הם ידעו זאת, וישמרו את ההעדפות האישיות שלכם להחלטות עתידיות.

"מכונה לומדת תשתפר עם הזמן”, אומר זינגר. "התוכנה לא תצטרך לשאול אותך איזה מסעדות אתה אוהב. לאורך זמן היא תזהה את המסעדות החביבות עליך, המסעדות שבהן אתה מבלה בהן הרבה".

חסל סדר "נגמר החלב במקרר"

אבל היכולות של מכונות לומדות, שנמצאות רק בתחילתן, טומנות בחובן אפשרויות חדשות ומסעירות, שעומדות לשנות את חיינו בשנים הבאות. הסוכנים החכמים יזהו ויבינו את הצרכים שלנו – יותר טוב מאיתנו.

סוכן תוכנה נבון לדוגמה, ישים לב שהתחלנו לקרוא מאמרים על דיאטה חדשה. הסוכן יבין את זה, ויתחיל להציע לנו הצעות הקשורות לכך נושאית, גם מבלי שביקשנו. למשל, מסעדות מומלצות המגישות אוכל המתאים להוראות הדיאטה, ספרים מומלצים וקבוצות או פעילויות קשורות באזור המגורים שלנו. הוא אפילו יתזכר אותנו בעדינות אם נכניס לפה משהו שלא הולם את הדיאטה החדשה…

סוכני תוכנה חכמים גם מאוד חשובים לקידום חזון "האינטרנט של החפצים", שבו מכשירים רבים שכיום לא מחוברים לרשת, יהיו מחוברים ומודעים לסביבתם.

ניקח את הדוגמה הקלאסית, החביבה על עיתונאי טכנולוגיה, של אזילת מלאי החלב במקרר. סוכן חכם שישולב בתוכנה של המקרר, יידע למשל, לזהות, לאורך זמן שאתם תמיד מקפידים להחזיק בו לפחות שני בקבוקי חלב.

חיישן בבקבוק המנטר את פתיחתו (שבירת חותם הפלסטיק) או אפילו את מפלס החלב בתוך הבקבוק, יידע "לספר" על כך למקרר בתקשורת רדיו קצרת טווח. סוכן התוכנה, שלמד כבר את כמות הבקבוקים המועדפת עליכם, יוכל אוטומטית להוסיף בקבוק חלב לרשימת הקניות שלכם בסמרטפון, או להזמין בקבוק ישירות מאתר המשלוחים של הסופר. וכל זה, רק מלמידת ההרגלים שלכם, ומבלי שתצטרכו להזין למקרר שום מידע בעצמכם.

גאוני כיס

כאמור, ניצנים הולכים וגדלים של טכנולוגיית הסוכנים החכמים נמצאים כבר בהישג ידינו. לפני כמה חודשים, הציגה מיקרוסופט את {on{x, אפליקציה לאנדרואיד ושפת תכנות המאפשרת אוטומציה של משימות שונות דרך הטלפון החכם, בהתבסס על הגדרות שלנו ומידע המתקבל מחיישני הטלפון. כך למשל, on x יודעת לשלוח אוטומטית סמס "אני נוהג" כשאנחנו בנהיגה, להפעיל מוזיקה כשאנחנו מתחילים לצעוד ועוד מטלות שונות ומשונות וכללי פעולה לטלפון באירועים שונים.

באופן דומה, בשבוע שעבר, הכריזה גוגל בכנס המפתחים שלה, על חיפוש מדור חדש שישולב בגירסה הקרובה של אנדרואיד, שזכתה לשם הקוד "ג'לי-בין" (סוג של סוכריה…גם גוגל חזקים בענייני אוכל). החיפוש, תחת הכותרת Google Now, מביא בחשבון של התאמת תוצאות החיפוש רכיבים כמו השעה ביום שבה אנחנו שואלים את השאלה לחיפוש, מיקום, חיפושים קודמים, אירועים ביומן שלנו ועוד.

בדומה לדוגמאות שהצגנו קודם, Google Now יתן לכם זמני צעידה ונסיעה משוערים כדי שתספיקו להגיע בזמן לפגישה הבאה שלכם, או אם יש לכם טיסה לתפוס בשעות הקרובות, תקבלו את המצב העדכני שלה.

חזון המכונות החושבות והעוקבות אולי יפחיד רבים שגדלו על סרטי מדע בדיוני אפוקליפטיים שבהם מכונות בעלות מודעות עצמית משתלטות על העולם, אבל לעסוקים שבינינו, הסוכנים החכמים במהרה יהפכו לעוזרים צמודים שאולי בעוד כמה שנים, בדומה לטלפון הסלולרי, נתהה: איך יכולנו להסתדר בלעדיהם?

התפרסם במקור במדור "מחשבים", במוסף ממון של ה-8 יולי 2012.
כלכליסט עשו כתבה המרחיבה על OnX וחברותיה, שפורסמה היום כאן.

תגובה מהירה: מה חשוב בהכרזה של אפל?

לא עקבתי אחרי ההכרזה של אפל הערב בלייב, אלא לקראת סופה, בעיקר בגלל שיש לי דברים יותר טובים לעשות וגם כל ה-"דיווח חי" וההילולה התקשורתית סביב אפל, מחליאים אותי.

אבל, בכל זאת, בהכרזה של אפל הערב היו כמה דברים מגניבים, והנה הם לדעתי (אני מתבסס על הדיווח הבאמת חי של The Verge, המשובחים):

  • מסך Retina למקבוק פרו עם רזולוציה חסרת תקדים של 2,880 פיקסלים על 1,800.
  • אחסון הבזק בנפח של עד 768 ג"ב. זו כמות מטורפת של אמצעי אחסון יקר.
  • היכולת המובנית לענות לשיחות שמגיעות לסלולרי ישר מהמחשב
  • שילוב של סירי ישירות בכלי רכב, עם כפתור ייעודי (יהיה גם לאנדרואיד?)
  • Passbook, ספר הכרטיסים, הוא קונספט מעניין שאולי יחסל את כרטיסי הנייר (למה לא שולב עם nfc?)
  • שירות מפות חדש ועצמאי של אפל, כולל תלת ממד, ניווט "פניה אחר פניה" ושילוב עם סירי
    • והשטויות שאפל מוכרים לכם:

    • מקבוק פרו בעובי של 0.71 אינץ' – המתחרים כבר עוברים אותו. לנובו U300S למשל, הוא 0.6 אינץ' בעוביו – לכל האורך.
    • זמן המתנה של 30 יום. גם המתחרים שמייצרים אולטרהבוקים אחרים טוענים את זה. בפועל זה הרבה פחות.
    • אינטגרציה של רשתות חברתיות במערכת ההפעלה. אובונטו עשו את זה לפניהם
    • סנכרון לענן בזמן שהמחשב לא בשימוש? מהפכני! לא ממש.
    • דחיית שיחה עם הודעת סמס. באנדרואיד ואחרים זה קיים ממזמן.
    • שיחות וידאו בסלולר! הללויה! ברוכים הבאים למאה ה-21, אפל!

הוליווד לכל כיס

עניניי חיים מנעו ממני לעדכן את מתקוון בשבועות האחרונים. עמכם הסליחה. החדשות הטובות הן שהצטברו הרבה חומרים מעניינים שאני מתכנן להעלות. ונעבור ישר לדברים המעניינים: אחת הכתבות הטובות ביותר שכתבתי לאחרונה, המתארת איך הטכנולוגיה שינתה את שוק יצירת הסרטים והביאה יכולות לבמאים תפרנים. ומגיעות לי ברכות: הפוסט הזה הוא הפוסט המאה בבלוג! מאה פוסטים שמחים!

כשאחד הבמאים המוערכים ביותר בעולם, ג'ורג' לוקאס, הודיע אי שם בתחילת המילניום כי את טרילוגיית הסרטים המקדימים ליצירתו המיתולוגית "מלחמת הכוכבים", יצלם עם מצלמה דיגיטלית, ייתכן שאפילו קולנוען אדיר חזון שכמותו לא ידע עד לאן תגיע המהפכה. בשנה שעברה, זכו בפרסים פסטיבל סאנדאנס הנחשב שני סרטים שצולמו עם לא יותר מאשר מצלמה דיגיטלית חזקה, כמו הקאנון 5D.

"כמו משוגע" זכה בפרס חבר השופטים, ו"לגיהנום ובחזרה", זכה בשני פרסים – אחד מהם על הצילום, שנעשה במצלמה הזו, שלה צורפו התקנים מאולתרים תוצרת בית. בדומה, הסרט "פעילות על טבעית", שהוסרט בתקציב של 11 אלף דולרים בלבד והכניס יותר ממאה מיליון דולר, צולם
באמצעים לא יותר יקרים.

בשנים האחרונות, הצילום הדיגיטלי, והזמינות של מצלמות רפלקס זולות יחסית המצלמות באיכות מקצועית, לצד היכולת שלהן לצלם סרטים בהפרדה גבוהה (HD) ובחדות טובה אף מזו של מצלמות הפילם – מחוללים מהפכה בתעשיית הקולנוע, על ידי סרטים מאת יוצרים עצמאיים, שמצליחים להפיק סרטים מעניינים בתקציב מאוד נמוך, המצליחים בקופות, זוכים להערכת המבקרים ובעיקר, מאתגרים את התפיסות הישנות והמקובלות של אולפני הקולנוע הוותיקים.

הגל החדש הזה של יוצרי קולנוע צעירים, תפרנים אך חדורי מוטיבציה ואהבה רבה לאמנות השביעית, מתאפשר בזכות כמה גורמים, רובם ככולם, טכנולוגיים.

מלבד המצלמות האיכותיות אך הנמצאות בהישג יד, זמינותם של מחשבים חזקים עם עצמת עיבוד דומה לזו של המחשבים האימתניים המצויים בידיהם של האולפנים הגדולים, (אך שוב, עם תג מחיר נמוך בהרבה) לצד תוכנות עריכה ואפקטים זולות יחסית, שמה פתאום בידיים של אותם היוצרים גם יכולות של אפקטים מיוחדים והפקה קולנועית דומות לאלה של האולפנים, ופתחה בפניהם אפשרויות חדשות ליצור.

התוצאה המשולבת היא גל של סרטים חדשניים, מקוריים ומעניינים, שנראים נהדר, ושמבחינת האיכות הטכנית שלהם, אין להם מה להתבייש גם לצד הפקות הוליוודיות שעלו מאות מיליוני דולרים.

כמו אחיהם המסורתיים הם מופצים בבתי הקולנוע, אך חלקם זמינים גם בצפיה ישירה ברשת, כך שגם מודל הרווח משתנה. המודל הזה והטכנולוגיה הזמינה, גם משנים את הדרך בה נעשות סדרות טלוויזיה, פרסומות וסרטי תעודה, שהולכים וממלאים את הרשת בתוכן מקורי ואיכותי.

האפקט והשינוי התודעתי בתעשיית הקולנוע הוא כל כך עמוק, עד שגם קולנוענים נחשבים כמו דיוויד פינצ'ר, בחרו באופציה של הצילום הדיגיטלי הזול והחתרני כדי לצלם את הסרטים שלהם. למשל, סרטו עטור הפרסים של פינצ'ר על אודות פייסבוק, "הרשת החברתית", צולם במצלמה שכזו, RED. ואילו פרק הסיום של אחת העונות של סדרת הטלוויזיה "האוס" – צולם אף הוא במצלמת רפלקס דיגיטלית, קאנון 5D.

האדומה

RED, בניגוד לקאנון או ניקון שיצרו מצלמות רפלקס דיגיטליות מקצועיות שרק "במקרה" גם מצלמות וידאו באיכות HD , ומציעות עומק שדה משובח, בזכות העדשות האיכותיות, חיישנים גדולים וצמצם רחב שנועדו במקור לצילום תמונות ולא לעשיית סרטים – RED היא מצלמה ייעודית אך קומפקטית ליצירת סרטים, היא גם זו ששימשה את פינצ'ר, ותופסת תאוצה בקרב יוצרי קולנוע נוספים. כך למשל, "ההוביט" המדובר של פיטר ג'קסון, "מבוקשת" עם אנג'לינה ג'ולי, וגם "נערה עם קעקוע דרקון" (גם הוא של פינצ'ר) מצולמים עם RED המהפכנית לצד סרטים רבים אחרים.

RED משתמשת אף היא בעקרונות של מצלמות סטילס דיגיטליות כמו עדשות מתחלפות (שמאוד מקילות על העבודה בסט), כדי לתת ליוצרים כלי צילום עצמתי ומגוון, במחיר נוח יחסית של אלפי דולרים בלבד למצלמה (מצלמות כמו אלה של קאנון, המציעות איכות דומה, עולות אפילו פחות).
הדגם הראשון של החברה, RED One, שיצא ב-2007 חולל מהפכה בתעשיה, וכעת מצטרפים אליו דגמים ואביזרים.

אבל המחיר הנוח הוא לא הסיבה היחידה לבחירה במצלמה הזו על ידי יוצרים עצמאיים. הגודל הקטן משמעותית של המצלמות הדיגיטליות, לעומת מצלמות הפילם הגדולות והמסורבלות של הקולנוע המסורתי, גם הוא בעל משקל, תרתי משמע.

"בגלל שהמצלמות קטנות, אתה יכול לצלם בחללים קטנים שבעבר לא יכולת לצלם בהם", מסביר הבמאי ג'ייקוב רוזנברג מחברת ההפקה החדשנית "האחים בנדיטו", אותו פגשתי באירוע הכרזות של חברת HP בווגאס על תחנות עבודה לקולנוענים, בו התארחתי. האחים בנדיטו אחראים לסרט "מעשה של גבורה", אחד הסרטים הקופתיים ביותר כיום בארצות הברית – שצולם כולו במצלמה דיגיטלית.

המצלמות הקטנות, נותנות לבמאי הצילום אפשרויות וזוויות שפשוט לא היו אפשריות עם מצלמות 35 המ"מ הישנות והגדולות עם גלגלי הפילם העצומים שצמודים אליהן. המצלמות הדיגיטליות הצרכניות, כמו הקאנון 5D או ה-7D והציוד הנלווה להן, הן כבר תעשיה שלמה בפני עצמה, עם חצובות מיוחדות, מתקני אחיזה וגלגלות שעוצבו במיוחד עבורן לצרכים של צילום סרטים, לאחר שהדרישה הגיעה מלמטה, מהיוצרים שגילו איזה קסם קולנועי הם יכולים לחולל בעזרתן.

קלאודיה מגלין, מחברת תוכנות ההפקה הגדולה TheFoundry שמושבה בבריטניה, מחזיקה בדעה חיובית מאוד על הגל החדש של היוצרים, שמשנה את פני התעשיה: "אלה יוצרים עצמאיים, מרדניים שיוצרים סרטים בעצמם, שמשלבים סוגים שונים של מצלמות…אני חושבת שיש להם השפעה עצומה. הם משתמשים בציוד צרכני – שקאנון יצאה עם ה-5D, הם לא ידעו מה הם עושים – ופתאום יש לך קבוצה שלמה של יוצרי סרטים שמשתמשים בציוד כזה".


אור וקסם תעשייתי במחשב הביתי

אבל הצד השני של המטבע, הוא לאחר הצילומים – בהליך הבתר הפקה, מה שמכונה בלעז ובעגה המקצועית – פוסט פרודקשן. זהו החלק שבו לוקחים את החומר המצולם הגולמי, ומתחילים לעבד אותו – לעשות תיקוני צבע, להוציא "רעשים" מהתמונה ולהוסיף אפקטים מיוחדים.

גם כאן, הטכנולוגיה שינתה סדרי עולם. בעבר, התהליכים הללו היו נחלתם הבלבדית של אולפני ובתי פוסט פרודקשן מתמחים, שהחזיקו ציוד מחשבים ועריכה בעלות של מיליוני דולרים ועלות השירותים שלהם הייתה בהתאם.
כיום, בדומה למה שקורה עם המצלמות הדיגיטליות הזולות, מתחרים בהם מחשבים מפלח העליון של השוק הצרכני שלא עולים מיליוני דולרים, אלא אלפים בודדים במקרה הרע, ותוכנות עריכה ואפקטים שגם הן אינן כה יקרות. כל אלה, מקרבים גם את הליכי הפוסט פרודקשן ליוצרים, ולאתר הצילומים כאחד.

אין יותר מצב שבו לוקחים את גלגלי הפילם הענקיים ומעבירים אותם אחר כבוד לאולפן, שם ימירו אותם לפורמט דיגיטלי בהליך יקר ומסובך, ויתחילו רק אז בעריכה ובתיקונים.

כיום, כיון שהחומרים מצולמים מראש בקובץ דיגיטלי – פשוט פותחים לפטופ (חזק ויקר יחסית, אבל עדיין לפטופ) באתר הצילומים עצמו, ומתחילים את התיקונים והשינויים על המקום. "פעם היית צריך ליצור מכלום, ועכשיו אתה מעשיר את מה שקיים. אתה יכול מיד להעצים את התמונה באפקטים ויזואליים", מסביר רוזנברג.

"המחשבים שעבדתי עליהם בשנות התשעים היו מקררים ענקיים", מספרת מגלין. "השינוי משפיע על בתי ההפקה כבר עכשיו. אמנם, האולפנים הגדולים עדיין מוכנים להשקיע באפקטים מהסוג הישן. הם עדיין נצמדים למסורות הישנות. אבל אם קודאק פשטו רגל – גם הם (בתי ההפקה) ייעלמו". מגלין מספרת שתקציב האפקטים המיוחדים של סרט כמו "השומר" למשל, היה עשרת אלפים דולר בסך הכל.

כוח העיבוד העצום שנותנים מעבדים מודרניים כמו האינטל Xeon, שמותקנים בתחנות עבודה ייעודיות שמוכרות להם HP ומתחרותיה במחיר נמוך מאוד לעומת העלות האדירה של מחשבים בעלי כוח עיבוד שכזה בעבר, שינה לחלוטין את ההליכים הללו של עיבוד סרטים – ובעיקר את זמני ההמתנה. שני אנשי תעשיית הקולנוע אסירי תודה על כך:

"העיבוד התקצר משמעותית", אומר רוזנברג. "אנחנו מדברים במונחים של שעות שהפכו לדקות. ולפני בסך הכל ארבע שנים, חלק מהתהליכים הללו לקחו ימים, שהפכו עכשיו לדקות. אנחנו יכולים לעשות עכשיו דברים מהיר ויעיל". "אני לא צריכה יותר לחכות", אומרת המומחית היצירתית מ-the Foundry. "יש גבול למספר כוסות הקפה שאפשר לשתות ביום", מסכמת מגלין בחיוך את השינוי המהותי האמיתי שיצרה הטכנולוגיה בחייה…

הכתבה פורסמה במקור במדור "מחשבים" במוסף "ממון של ידיעות אחרונות.

מתכוון למה שאני כותב, כותב למה אני מתקוון