מתכוון למה שאני כותב, כותב למה אני מתקוון
Posts tagged תקשורת
ממשיכים הלאה
אוג' 4th
אתמול, אחרי קרוב לארבע שנים ב-ynet, מתוכן שלוש בעריכת ערוץ המחשבים, הנחתי על שולחנו של יון פדר, העורך הראשי, את מכתב ההתפטרות שלי.
אלה היו ארבע שנים נהדרות מבחינה מקצועית, מאתגרות מאוד, שהוציאו ממני כל טיפה של יצירתיות, אבל לצערי, הן גם הוציאו לי את המיץ. אני משער שרוב האנשים שקוראים את הבלוג הזה (כל העשרים.
הקוסם המזדקן והסדק בזכוכית
יוני 10th
מה קורה למאגיה הלבנה המכשפת של אפל? האם נפער סדק בתדמית הזכוכית החלקלקה? האם ג'ובס הופך לקוסם מזדקן עם טריקים ישנים ומי רצח את ג'יי אר? תשובות להכל בפנים (חוץ מהעניין עם ג'יי אר).
פוסט ברצלונה: אייפון? מה זה אייפון?
ינו' 26th
למי שלא יודע, או לא התגעגע (תתביישו לכם) הייתי בחופשה, בברצלונה. עיר מקסימה ומדהימה (בקרוב תמונות בפייסבוק או בפליקר, כשיתחשק לי להעלות, כידוע אני עצלן גדול בדברים האלה…).
אבל הסתובבתי בברצלונה לא מעט בדוכנים של מפעילות הסלולר המקומיות, וגם קצת בחנויות פרטיות, ונחשו מה? אין אייפון.
זאת אומרת, יש אייפון – אבל הוא מוצנע. אף אחד לא
אותו קורא אלקטרוני – בגישה כל כך שונה
ינו' 12th
שולץ ו-ווב היא סוכנות בריטית שמתעסקת במחקרי עיצוב, שימושיות ומדיה. היא הוקמה ב-2005 על ידי ג'ק שולץ, מעצב שמתמחה בחקר הידודיות ומאט ווב, מהנדס ומעצב שעבד בעבר במחלקת המחקר והפיתוח של המדיה האינטראקטיבית ב-BCC.
לפני כחצי שנה הצטרף אליהם מאט ג'ונס, המעצב של הרשת החברתית לתיירות Dopplr. וכעת (יחד עם טום ארמיטג', עיתונאי הבית שלהם) הם
אני וולט מוסברג. סתמו ת'פה!
אוג' 30th
וולט מוסברג, למי שלא מכיר, הוא כתב הטכנולוגיה המוערך של הוול סטריט ג'ורנל, ואביו מולידו של כנס All Things Digital. מוסברג זכה לכינוי "מכתיר המלכים", שכן גורלו של מוצר טכנולוגי ייקבע לפי שבט מקלדתו. ואיך אתה יודע שנהיית בנאדם חשוב? כשעושים עליך פארודיה. אז למי שלא הספיק לראות (גדי, תודה) – קבלו את וולט מוסברג,
רני רהב, יושב ראש התקשורת
נוב' 9th
משהו מצחיק ששמתי לב אליו בפרסומת הפלאש שהיא חלק מקמפיין גיוס העובדים של סלקום, בהשתתפות עמוס שפירא (שבטוח שהוא שחקן מצוין) ורני רהב. שימו לב לתואר של רני רהב: "רני רהב, יו"ר תקשורת ויח"צ בע"מ" (היה צריך להיות "רהב תקשורת בע"מ") – ודווקא באתר של סלקום (היי, סלקום! אתם לא תומכים בשואש!).
האם זו אירוניה במיטבה?
צהובונים לא-מציאותיים כדוגמה לאתיקה עיתונאית
אוק' 4th
לאחרונה, ובאיחור אופנתי כהרגלי, התחלתי לצפות בסדרה dirt (משודרת בישראל תחת השם צה!ב). הסדרה מספרת על עורכת צהובון מלוכלך, מהסוג שלא תמצאו בארץ, כזה שגורם ל"רייטינג" ו"פנאי פלוס" להיראות כמו "הארץ". את העורכת משחקת קורטני קוקס (ארקט), שאותה אני מחבב עוד מימי "חברים" – מה שאוטומטית הקנה לסדרה נקודות זכות בעייני. לוסי ספילר, (ספינר היה יותר רב משמעי), היא עורכת חסרת מעצורים: מנהלת "עיתונות המחאות" (Checkbook Journalism), משקרת כדי לאמת סיפורים, שולחת את הכתבים שלה להתחזות
