• את דעתי על ההייפ-אד, או התפלוח, אתם כבר מכירים. הבעתי אותה כאן וגם כאן. אני חושב שהמכשיר הזה, כמחשב, עומד להיכשל, אבל יש בהחלט מצב שהוא יהיה הצלחה כבירה כקורא ספרים ונגן מדיה, אם אפל לא יהיו כאלה חמדנים ויורידו ממנו ככה, איזה מאה-מאתיים דולרים.

    תראו, הנה סלייט! מנהל השיווק לאזור EMEA ב-HP עם ההייפ-אד קילר שלהם

    תראו, הנה סלייט! מנהל השיווק לאזור EMEA ב-HP עם ההייפ-אד קילר שלהם

  • לעומת זאת, אני חושב שהסלייט של HP והקורייר של מיקרוסופט עומדים להיות הצלחה. למה? כי הם לא קופצים מעל הפופיק. הם מתמקדים בחלק של צריכת תוכן ולא בהכרח יצירה שלו. ועדיין, הם נותנים כלי יותר פתוח ויותר תומך ליוצרי תכנים, בזכות העובדה שהסלייט מריץ Windows 7 סטנדרטית לחלוטין. מה יש בהייפ-אד? iPhoneOS. אז נכון, אולי נראה שם ריבוי משימות ביוני, ועדיין – זו משמעותית מערכת סגורה יותר, שנשלטת לחלוטין בידי אפל – הן מצד מערכת ההפעלה עצמה והן במערכת האקולוגית שלה: חנות היישומים המנוהלת ביד קשה על ידי אפל (אלא אם אתם פורצים את ההייפ-אד שלכם, ואז תגידו שלום לאחריות).
  • בעניין הזה אני מנוע מלהביע את דעתי, אבל אני רק יכול לומר שאני מסכים עם יובל דרור. מצד שני, אוסיף רק פרפרזה על דבריו של בן גוריון: אינני יודע מה רצוי לעם, אבל אני יודע מה העם רוצה (לקרוא). אנחנו משרתים את קהל הקוראים שלנו, ומה לעשות שההייפ-אד מעורר עניין בקרב הקוראים. אנשים רוצים לדעת עליו. תשאלו אפילו את החבר'ה בפאב הקבוע של ניצן.
  • ובעניין אחר, אבל מגניב לא פחות ואולי יותר: כתבה בניו יורק טיימס, עוסקת בשני נושאים קרובים ללבי – רשת ובלט. היא מספרת על כך שרקדני הבלט של ניו יורק וה-ABT גילו את טוויטר. האמנים הללו, שבדרך כלל מביעים את עצמם באמצעות הגוף – מצאו דרך חדשה להביע את עצמם. הם מטווטטים בהפסקות של חזרות, ויותר מעניין מכך – מאחורי הקלעים בין מערכות. בכך, הם נותנים הצצה אל מאחורי הטוטו: הם מספרים על פציעות, על הקטע שזה עתה ביצעו, על קשיים ועל החיים הפרטיים שלהם, ומזכירים שגם הם אנושיים, למרות שלעתים הם לא נראים כאלה, באמנות שדורשת שלמות. אגב, לאף אחת מהלהקות המסוקרות בכתבה, אין מדיניות רשמית לגבי פעילות של הבלרינות והרקדנים בטוויטר.