תחרות ריאליטי

לפני כמה שבועות, הוכה העולם בתדהמה כשפייסבוק הודיעה שהיא רוכשת בשני מיליארד דולרים את חברת אוקולוס, המייצרת קסדה למציאות מדומה בשם ריפט. רבים תהו מה לרשת החברתית הגדולה בעולם ולחברה שמייצרת קסדה שמיועדת בעיקר למשחקים, אבל הסיפור האמיתי יותר מורכב מכך: התקני מציאות מדומה הם הדבר הבא, ושוק שעומד להפוך להיות מאוד תחרותי בשנים הקרובות. פייסבוק פשוט מכינה את עצמה לעתיד לבוא בכך שהיא רוכשת את החברה הכי בולטת בתחום.

אוקולוס היא סוג של סיפור לכלוכית. החברה החלה את דרכה כרעיון של משוגע לדבר, פאלמר לאקי, שלא היה מרוצה מההיצע של קסדות מציאות מדומה (Virtual Reality או VR, בקיצור) שקיים בשוק והחליט לבנות אחת טובה יותר. לאקי משך את תשומת לבן של כמה דמויות מרכזיות בעולם המשחקים כמו ג'ון קארמק, לשעבר איש id Software ושאולי מוכר לכם יותר כאיש שיצר את Doom (וכעת עובד באוקולוס), המעצב הראשי של חברת המשחקים Epic ועוד חברות משחקים בולטות, כולם נעמדו בשורה לסרטון גיוס הכספים מהציבור של אוקולוס, והביעו את אמונם המקצועי במיזם.

באתר קיקסטרטר, ביקשה אוקולוס מהציבור 250,000 דולר. היא קיבלה 2,437,429 דולר מהמון שחקנים שהאמינו כי אוקולוס עומדת לשנות את עולם משחקי המחשב. זה קרה לפני שנה וחצי לערך.

מאז הציגה אוקולוס אבטיפוס מתקדם של הריפט, וזכתה לשבחי המבקרים והעיתונות. אבל בתערוכת GDC לפני שבועיים, התערוכה הגדולה למפתחי משחקים בסן פרנסיסקו גילתה אוקולוס שהיא לא לבד. היא עדיין, ככל הנראה, החברה עם המוצר הכי בוגר ובשל בתחום, אבל היא בפירוש לא לבד – בתערוכה הזו לבדה, הוצגו לפחות עוד ארבעה מתחרים, לצד מוצרים משלימים.

חוויה חדשה

אולי המבוגרים מעט יותר בין קוראינו נזכרים כעת שמציאות מדומה איתנו לא מאתמול. הניסיונות הראשונים עם תצוגה של מסכים שנחבשים על הראש ואמורים לגרום לנו לחוש כאילו אנחנו במציאות אחרת, איתנו כבר כמה עשורים.

ב-1960, הקולנוען מורטון הייליג, שחיפש דרכים להציג לצופיו סרטים ועלילות בדרך חדש פיתח ערכה למשתמש יחיד, אותה כינה "סנסוראמה". היחידה כללה כיסא ממונע, מסכים סטראוסקופיים (שני מסכים בעלי חפיפה היוצרים אשליית עומק), רמקולים סטראופוניים, מנגנונים פולטי ניחוחות ועוד. הייליג גם פיתח צג להרכבה על הראש לצופה בודד, כדי לאפשר צפייה בטלוויזיה תלת ממדית. הצופים היו אדישים להמצאה שלו, אבל רבים מרעיונותיו של הייליג התגלגלו אחר כך למה שאנחנו מכירים כמציאות מדומה.

שנה לאחר כן, חברות כמו פילקו ובל, פיתחו קסדות מציאות מדומה משלהן. הפיתוח של פילקו נועד לאפשר תפעול מרחוק של כלים בסביבות מסוכנות בלי שהמפעיל עצמו ייחשף לסכנה, ואילו הקסדה של בל שימשה בסימולטור טיסה למסוקים. הקסדות היו כבר אז מחוברות למצלמות שצילמו והעבירו למסך את הסביבה, אם בצילום רגיל או

קסדת The Cortex
The Cortex
אינפרא אדום לראיית לילה.

בשנת 1965, מדען מחשב בשם איוואן סאתרלנד, חזה את מה שהוא כינה "הצג המוחלט", שנועד להציג למשתמש תמונה מלאה של עולם וירטואלי. העקרונות שהוא קבע הפכו להיות עקרונות בסיסיים בעולם המציאות המדומה: עולם מדומה שייראה אמיתי לעין הצופה, שניתן לצפייה דרך קסדה ומועשר על ידי צליל תלת ממדי וגריית מישוש ומחשב שמנהל את ההתרחשות בזמן אמת.

גופים כמו נאס"א, קרן המדע הלאומית וה-CIA מימנו לסאתרלנד את הפיתוח, והוא אכן פיתח קסדות ומדמים (סימולטורים) שדימו נהיגה וטיסה ושימשו בעיקר לאימונים של טייסים. נאס"א אגב, הקפידו שיהיה לטייסים רווח של לפחות יום אחד בין טיסה בסימולטור לבין טיסה אמיתית, במקרה ומי ומהם עוד רגיל בתגובותיו לסימולטור ולא לדבר האמיתי.

מציאות מדומה נותרה רחוק מעין הציבור עד בערך אמצע שנות השמונים, אז החל מדען מחשב בשם מייקל מק'גריווי לחקור מציאות מדומה כאמצעי לממשק אדם-מכונה. מי שטבע את המונח "מציאות מדומה", הוא הוגה הרשת ג'ארון לניר, שהגה את המושג ב-1987. התקשורת גילתה את המציאות המדומה כמה שנים אחר כך, והחלה לרוץ עם הרעיון של עולמות וירטואליים, מה שהוביל לסרטים כמו "מכסח הדשא", "ג'וני נמוניק" ועוד שהסעירו את הדמיון לגבי מה ניתן לעשות עם הטכנולוגיה הזו, ומשם דברים כבר התגלגלו די מהר, והובילו לניסיון הנועז של אוקולוס בליצור מציאות מדומה באיכות חדשה, טובה בהרבה מזו שהייתה זמינה לפני שניים או שלושה עשורים.


סוני ומיקרוסופט גם הן במתנבאים

כאמור, אוקולוס ממש לא לבד. על אף שהחברה אספה תחת כנפיה כמה מהשמות המבריקים ביותר בחקר ויצירה של מציאות מדומה, יש לה תחרות רצינית. באותה תערוכה של מפתחי משחקים, חשפה סוני את "פרויקט מורפיאוס", קסדת מציאות מדומה משלה, שבה הושקעו, ככל הנראה, מיליונים. הקסדה נראית יותר עתידנית מזו של אוקולוס, אבל הפנים די דומה – מסכים סטראוסקופיים ברזולוציה גבוהה שמעניקים חוויה אופפת. ההדגמה התבססה על משחק ההתגנבות Thief, ואנשי סוני ציינו שהקסדות שלהם יצאו לשוק כנראה ב-2015, ואגב, ייתכן ויהיו בלעדיות לפלייסטיישן 4.

עוד קונספט לקסדת מציאות מדומה, אבל נייד יותר, הוצג בידי החברות Sulon ו-SeeBright. הקסדות שלהן אינן מכילות מסכים מובנים, אלא מסתמכות על מסך הסמרטפון שלכם, שאותו תוחבים לתוך הקסדה. מערכת אופטית כבר תמיר את המסך שלו לתצוגה רחבה שכאילו מקיפה אתכם מכל הכיוונים. תכונה מעניינת של הקורטקס מבית Sulon, היא שהיא סורקת את החדר שבו אתם נמצאים, ו"מלבישה" עליו את סביבת המציאות המדומה כך שתיאורטית, אתם יכולים לנוע בחופשיות בחדר, אלא אם תהיה תקלה ואז

Project Morpheus
Project Morpheus
יש סיכוי מסויים שתתקעו בקיר… גם כאן, מדובר עדיין באבות טיפוס ראשוניים.

שאלה מאוד גדולה שנותרה פתוחה היא הממשק. הקסדות אמנם מציגות לנו עולם עשיר ומלא בפרטים, אבל כיצד נתקשר עם העצמים שבו? עם ג'ויסטיק? עם כפפה? תנועה חופשית של הגוף כמו בקינקט? לכך התעשיה עוד לא מצאה פתרון, אבל יש כמה וכמה חברות שעובדות על פתרונות מעניינים. אחת מהן היא וירטואיקס, שיצרה עמדה בשם Omni, קצת דומה להליכון, שמאפשרת להתממשק עם הקסדות על ידי חיישנים בנעליים וחיישני תנועה אחרים. העמדה שלהם, אגב, מזכירה בצורתה יותר מכל את העמדות המסורבלות של המציאות המדומה עם הקסדות הכבדות של תחילת שנות התשעים.

על אף שמיקרוסופט עצמה טרם הציגה קסדת מציאות מדומה משלה, פיל ספנסר, מנהל אולפני המשחקים של ענקית התוכנה מודה שהם מתנסים עם מציאות מדומה, ובהחלט בוחנים את זה. "תחשבו למשל על הסטודנט שלא יכול לדחוס מסך של 60 אינץ' לחדר שלו במעונות", אמר ספנסר בראיון בנושא לאתר The Verge. עוד סבור ספנסר כי אנחנו רק בהתחלה של המגמה.

זה אולי מסביר מדוע פייסבוק הייתה מוכנה לרשום לאוקולוס המחאה על סך שני מיליארד דולר. כל ענקיות הטכנולוגיה רואות במציאות המדומה את הדבר הבא: אם בתור הממשק האולטימטיבי, ומה שיעשה לממשקי התנועה והמגע, מה שהם עשו לעכבר ואולי ערוץ חדש להעברה ויצירה של תכנים, בדומה לטלוויזיה, לקולנוע ולקונסולות המשחקים כפי שאנחנו מכירים אותן כיום. הטכנולוגיה הזו של מציאות מדומה אולי מתקדמת בצעדי צב וייקח לה שנים להגיע אלינו לבתים, אבל הצב הזה עומד לשנות את העולם.

כתבה זו התפרסמה במקור במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות


נהניתם מהכתבה? אז בטח תאהבו גם את מגזין החיבור – מגזין טכנולוגיה דיגיטלי עברי חדש בעריכתי. ניתן להורדה כאפליקציה או כ-PDF כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *