מעוררי השראה

אז מה היה לנו? יש לנו אוזניות בלי חוטים, רשתות בלי חוטים, מקלדות ועכברים בלי חוטים, רמקולים בלי חוטים וטלפונים בלי חוטים. רק שברוב המכשירים, יש עדיין חוט אחד שמשתלשל ומונע מאיתנו ניידות מוחלטת: החוט של החיבור לחשמל.

אנחנו יכולים לדמיין שאנחנו ניידים לחלוטין ולא כבולים לכבלים, עד אותו הרגע הגורלי שבו מתרוקנת הסוללה, אותו הרגע שמחזיר אותנו למציאות ומחייב אותנו לחפש בבהלה אחר שקע חשמל קרוב…

אך בשנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, עולה במהירות טכנולוגיה שסוף סוף תשחרר אותנו גם מאותו כבל אחרון ונדרש: הטעינה האלחוטית.
מספר תקנים וכמה וכמה חברות גדולות וקטנות בתחום, מתחרות ביניהן על הבכורה של קביעת התקן האוניברסלי לטכנולוגיה, זה שבסופו של דבר ישולב בכל מכשיר חשמלי שנקנה בשנים הקרובות ושיהפוך את החיפוש התמידי אחר חוטים ושקעים לטעינת התקנים לנחלת העבר.

סוללות שלא עומדות בקצב
הטכנולוגיה המקורית של טעינה אלחוטית, כבר קיימת למעשה מעל למאה שנה, כאשר הראשון שהגה את הרעיון ואף הוכיח שהוא אפשרי, היה המדען הקרואטי ניקולא טסלה.
לאורך השנים נעשו נסיונות מעבדתיים שונים להוליך חשמל באופן אלחוטי דרך האוויר למרחקים שונים של החל מכמה מילימטרים ועד עשרות מטרים ויותר.
אולם, רק בשנים האחרונות ניכר בתחום עניין ציבורי וצרכני גובר, מה שמדרבן חברות מסחריות גדולות בתחומי הצריכה, הרכב ועוד להיכנס בעצמן לתחום ולהשקיע משאבים בפיתוח הטכנולוגיה לכדי מוצרי מדף, שכבר זמינים לצרכן בשווקים גדולים כמו ארצות הברית, ושלא פחות מ-75 מהם הוצגו לציבור בתערוכת CES האחרונה, ועתידים להסתער על השווקים.
שלא במפתיע, מי שמובילה את המגמה, היא חברה ישראלית היושבת בנווה אילן, בשם פאוארמט, Powermat (מרבד כוח או מרבד עצמה, בתרגום חופשי).
החברה לאחרונה הכריזה על הקמה של חברת בת משותפת עם ענקית מוצרי הצריכה פרוקטור וגמבל, שהיא גם הבעלים של מותג הסוללות הידוע דורסל. חברת הבת נקראת כמובן, דורסל פאוארמט.

דניאל שרייבר, נשיא פאוארמט, הסביר בשיחה איתי את הופעתו של הצורך, כשילוב של שלושה גורמים.

הראשון, הוא שבניגוד לשאר העולם הטכנולוגי, העברת חשמל לא השתנתה מהותית מאז המאה ה-19. "אנחנו עדיין צריכים להכניס שתי פיסות מתכת לקיר כדי לקבל זרם חשמלי", אומר שרייבר. דווקא בגלל זה ששאר הכבלים נעלמו, פתאום הכבל הבודד הזה שנותר, כבל החשמל, מנקר את העין. "החיים שלנו הם כמעט אלחוטיים. צריך רק לחתוך את הכבל האחרון", הוא מעיר.

הגורם השני, לדברי שרייבר, הוא הסתירה בין פיזיקה לכימיה, וספציפית – חוק מור, שאומר שכמות הטרנזיסטורים על שבב תכפיל את עצמה כל שנתיים, שהתגלה כנכון לכל תחומי האלקטרוניקה במשך ארבעים השנים האחרונות – מלבד תחום הסוללות הנשען יותר על כימיה, שלא התקדם באותו הקצב.

והגורם השלישי הוא בשעה שהסלולריים ומחשבים ניידים, על מעבדיהם ומסכיהם הפכו להיות זוללי זרם ודורשים הספק חשמלי לזמן ארוך מבעבר, הסוללות המסורתיות פשוט לא מסוגלות לספק את התובענות החשמליות של המכשירים שאותן הן אמורות להפעיל. דוגמה מעשית: מי מאיתנו לא התאכזב לגלות שהטלפון הסלולרי החכם שבכיס שלו, לא שורד אפילו יום בלי "הפסקות שתיה" של זרם משקע חשמל? טכנולוגיית הטעינה האלחוטית (היא ו"חשמל השראתי" הם למעשה מושגים נרדפים, המשמשים בערבוביה) באה לתת מענה לכך.

התגובה הכימית הנדרשת לטעינת הסוללה, שבעידן הכבל הייתה מתבצעת דרך שקע הטעינה המחובר ישירות אל המגעים של הסוללה, כעת מתבצעת דרך כל גוף הסוללה, באמצעות השראה של שדה חשמלי המיוצר מסליל המותקן במשטח הטעינה.

אין יותר צורך לחפש את הכבל בתיק או להתבאס שהוא נשכח בבית – מספיק להניח את המכשיר המכיל מקלט זרם בגבו (תיכף נסביר היכן הוא ממוקם) על משטח הטעינה באוטו, בבית או במשרד והוא יחל להיטען.

לטעון את האייפון בלי כבל
בגדול יש שלוש שיטות אפשריות להוסיף את מקלט הזרם האלחוטי לגאדג'ט קיים. הראשונה, על ידי שילובו בגוף המכשיר, בגב או בתחתית על ידי החלפת המכסה, למשל, כמו בטלפוני בלקברי או טלפוני Pre של פאלם בעבר (כיום HP).

בסלולריים שעשויים מקשה אחת כמו האייפון, ניתן (בדומה לפתרון של NFC שכתבנו עליו כאן לאחרונה) לקנות כיסוי מעטפת חיצוני המכיל את המקלט – ומתחבר לשקע הטעינה הרגיל והמסורתי.

והפתרון השלישי, והאידיאלי ביותר לדברי שרייבר, הוא לשלב את מקלט הזרם בגוף הסוללה. אלא שאליה וקוץ בה: המקלט החשמלי, כמו זה של פאוארמט, תופס שטח וחשוב מכך, תופס נפח. עוביו אמנם הוא מילימטר בודד, אבל בסוללה של טלפון חכם שעוביה הוא ארבעה או חמישה מילימטר לכל היותר, מדובר בשטח נכבד מגוף הסוללה.

אז מה עושים? הפתרון הוא לייצר תאים כימיים דקים יותר כדי לפנות מקום להתקן, ואת הפתרון הזה מצאה פאוארמט אצל יצרנית סוללות הליתיום ליידן. השתיים הציגו את הפתרון החדש שחוסך כאב ראש עיצובי ליצרניות הסלולריים, בתערוכת CES האחרונה שהתקיימה לפני כשבועיים בלאס-ווגאס.

אבל פאוארמט בהחלט לא לבד בעסק. כטכנולוגיות צעירות רבות לפניה, גם בתחום הטעינה האלחוטית היום מתחרים כמה תקנים על הכתר הנכסף של מי יהפוך להיות התקן האוניברסלי המחייב, כאשר כל אחד מהם מגובה על ידי בריתות וקונסורציומים המורכבים מערב רב של חברות טכנולוגיה, חברות מוצרי צריכה גדולות וגופי תקינה כמו ה-IEEE ו-CEA.

ניסיון העבר מלמד, שמי שיצליח לקבוע עובדות בשטח ולייצר את בסיס הצרכנים, הגופים התומכים ונקודות טעינה הגדול ביותר יוכתר כמנצח, כמו שקרה לבלו ריי שניצחה את HD-DVD, ל-VHS שניצח את בטאמקס ול-SD שניצח את ה-MemoryStick של סוני.

אחד הגופים הבולטים כיום בתחום, הוא ה-Wireless Power Consortium, שמקדם את התקן Qi (מבוטא צ'י). מאחוריו עומדים יותר ממאה גופים, כולל חברות גדולות כמו מוטורולה, אנרג'ייזר, נוקיה, סוני (שלשם שינוי בחרו כנראה בסוס מנצח…), סמסונג, HTC, נוקיה וסוני-אריקסון לשעבר, כך שמעמדו של האחרון נראה איתן.
מולו מתמודד תקן בשם Power 2.0, הנתמך בידי ברית Power Matters, של ה-IEEE, EnergyStar, פרוקטור וגמבל, פייסבוק, יצרנית כלי הרכב ג'נרל מוטורס וכמובן, גם פאוארמט (שאגב, רוקדת על כמה חתונות – היא חברה גם בגוף הקודם שנזכר לעיל). מתחרים נוספים הם קבוצת עבודה של ה-CEA (איגוד האלקטרוניקה הצרכנית), WiPower של קוואלקום ותקן אחר בשם UL.

לחמם מרק – עם הפחית
אך היישומים של השראה חשמלית הולכים הרבה מעבר ללטעון את הטלפון שלנו פשוט על ידי הנחה בגומחת לוח המחוונים ברכב או על השולחן בבית הקפה, שבו ישולב משדר-מטען אלחוטי. טעינה אלחוטית יכולה לטעון לא רק את הטלפון שמונח בתוך כלי הרכב – אלא גם את כלי הרכב עצמו, ועוד שורה ארוכה של יישומים מלהיבים.

כמעט כל יצרניות הגדולות ביותר כיום, עורכות כבר ניסויים עם טעינה אלחוטית של כלי רכב חשמליים. העיקרון מאוד דומה לזה של טעינת הסלולרי, רק בענק: כלי הרכב יחנה מעל למשטח טעינה גדול שיותקן ברצפת מקום החניה, ויוכל להיטען ללא כבלים. באופן אירוני, החזון הזה מצייר פתאום חברות חדשניות לכאורה כמו בטר פלייס, לבעלות תפיסה מיושנת…כבלים? מי צריך כבלים?

קוואלקום הציגה בתערוכת האלקטרוניקה הגדולה בווגאס משטח טעינה עגול שכזה, תחת השם Halo. וולבו הציגה לדגם סי 30 החשמלי שלה משטח טעינה דומה, שמעביר 20 קילוואט/שעה, שיכול לטעון סוללה מרוקנת למלאה תוך פחות משעה וחצי, ומרצדס הודיעה לפני כחודשיים כי היא עובדת על פתרון דומה משלה.

ומה שעובד בגדול מאוד, עובד גם בקטן מאוד: לחברת פולטון יש פתרונות בתקן צ'י, כמו ארנק שטוען את המוצרים החשמליים שמונחים בתוכו או קופסת מרק מוכן עם מקלט חשמלי בתחתיתה, שברגע שתניחו אותה על משטח הטעינה שיהיה מותקן בתוך השיש שלכם – היא תשתמש בו כדי להפעיל גוף חימום פנימי, כך שכשתפתחו את הקופסה תתקלו כבר באדים מעלי הניחוח של מרק מהביל…

באופן דומה, הציגה פולטון משטחי טעינה אלחוטיים בסופרקט, שיתקשרו עם אפליקציה בסלולרי שלכם, ידעו להדליק תאורה בגוף המוצר שאתם צריכים שתתקרבו אליו – או לחליפין, להאיר מוצרים שבמבצע. ואילו במדף המגזינים, הודות להמצאה של חברת eCoupled (שהטכנולוגיה שלה משמשת גם את המוצרים האחרונים), שמאפשרת לשלב מקלטי זרם אפילו בנייר מודפס. היכונו לגלות מגזינים שיאירו לכם פנים, תרתי משמע.

ומה עם סכנת קרינה?
הבהלה העצומה שנוצרה בגלל קרינה של טלפונים סלולריים ואלחוטיים והשפעותיה שטרם ידועות בבירור, הפכה את הציבור חשדן לגבי כל מוצר חשמלי שלא מכיל כבל, ובוודאי תעורר גם תהיות דומות לגבי החשמל האלחוטי.

אז צריך להרגיע ולומר כבר כעת: התקנים לחשמל אלחוטי שנקבעים בימים אלה, מביאים בחשבון את הקרינה וקבעו סטנדרטים לרמת קרינה או יינון שלא מסכנת בני אדם. לעומת זאת, הולכת חשמל באוויר למרחקים גדולים יותר מכמה עשרות סנטימטרים, עדיין טומנת בחובה כיום סכנות בטיחות וקרינה שטרם נפתרו. כך שכבלי החשמל לא יכחדו סופית, אבל טעינה אלחוטית בהחלט תעלים אותם מהנוף ומהעתיד הנראה לעין.

התפרסם במקור במוסף "מחשבים" ב-"ממון" של ידיעות אחרונות